ואני מתאבססת על הרוצחת. הבתזוג אמרה שכמוני גם כל שאר העולם ושאני יכולה למצוא אנשים שיחלקו איתי את התחושות ברחבי האינטרנט. היא בטח מקנאה. לומר שזה לא הוריד לי קצת יהיה שקר. גם חיפשתי אותה וראיתי שהיא הייתה בסדרה שראיתי בנעוריי, באמת היא הייתה לי מוכרת. מאז אני כל הזמן חושבת על השחקנית משחקת את הדמות. לא שזו חוכמה כי זה כל מה שאני שמה לב אליו בזמן האחרון, השחקנים שמתחת לדמויות. בכל אופן. מזמן לא הייתה לי אובססיה ועוד מזמן לא הייתה לי אובססיה על דמות סלש שחקנית. ביקשתי מצ'אט ג'יפיטי שיגיד לי מתי יש ביניהן רומן וישלי עוד איזה 10 פרקים עד אז.
אולי זה כי הייתי חולה רצח אבל החרמנות שלי בקאנטים. בכללי זאת תקופה כזאת. מזמן לא הרגשתי את ההתרגשות הזאת של משהו מסוכן, אף אחת לא כל כך מעניינת אותי, גם לא הקראשים הקבועים בלימודים. אני חושבת על לצאת למסיבה בדאנג'ן, שפעם זה היה מדליק אותי, וזה לא עושה לי כלום. הבתזוג לפעמים מעוררת בי משהו. אולי דברים שקשורים בסכנה, נניח אורגיה עם אחת החברות הטובות שלה, או לכל הפחות רביעייה איתה ועם הבחורה מתוך השלישיה שהיא יוצאת איתה. האמת שבאמת שום דבר לא כל כך מרגש או מלהיב אותי. לא ממש מבינה את זה. אולי בגלל זה אני מתחרמנת מדמות בסדרת טלוויזיה. וברור שזה יהיה טוב, היוצרת של פליבג יצרה את זה, איך זה לא יהיה טוב.
מעניין מה ילהיב אותי שוב. כשהבתזוג הייתה בחול ולקחנו הפסקה ולא דיברנו, בשבוע הראשון פתאום עלה לי הצורך בבדסמ מ0 ל100. או מ0 ל75, שזה גם הרבה. ואז רבנו ובשבוע השני שלא דיברנו כבר לא הרגשתי ממש את הצורך. ואז היא חזרה ובכלל לא הרגשתי יותר כלום. כשהיא הייתה בחול עברה לי המחשבה שאני חייבת בדסמ, אני לא יכולה בלי זה, אני חייבת להיות למטה. ואז היא חזרה ואולי לא הרגשתי בטוחה מספיק כדי לפנטז. זה נכון, אין לי בכלל פנטזיות. כאילו החשק המיני באמת לא קיים. ואז אני מתחרמנת מדמות של פסיכופתית בסדרת טלוויזיה, מה נגיד על זה. חוסר הנגישות אולי. אני וכל העולם.
יאללה לישון