אני חושבת שאפשר להכתיר אותי בתור מלכת מרק העוף
הפעם גם שמתי מלא שום
אולי טיפה יותר מדי מלח אבל יצא ככ טעים
אני מתרשמת מאד מהעובדה שקמתי היום מוקדם לבשל, היה לי יותר פסיכי בלימודים של 10 שעות בלי אף הפסקה גם לא לאכול, ואז בדרך הביתה עצרתי בסופר ובישלתי מרק עוף
מי זאת? מי דואגת ככ יפה לעצמה?
היה גם יום די טוב בלימודים, למרות שהיה טירוף
הופעתי בשתי עבודות של חברות לכיתה והיה לי ממש כיף, התלבשתי והתאפרתי והתיפיפתי וקיבלתי די הרבה תשומת לב
כאילו אנשים מופתעים מכמה שאני יפה כשאני מתלבשת כמו בנאדם
אני חושבת שאולי בגלל זה התחלתי להתלבש ככ מוזנחי, גם כדי שיהיה לי נוח, גם כי בגדים מלחיצים אותי ואני פוחדת לעשות צחוק מעצמי בלשים דברים שמרגישים כמו תחפושת, אבל גם כי המראה שלי באופן טבעי מושך הרבה תשומת לב מאז שנולדתי, ואולי הבגדים האלה מטשטשים את זה קצת. אני נזכרת לאחרונה בסיפור של אמא שלי מתקופת האוניברסיטה, על בחורה בכיתה שלה שלא דיברה עם אף אחד וישבה והייתה מאוד בשקט, ואמא שלי חשבה שהיא סנובית בגלל שהייתה מאד מאד יפה, ואז גילתה שהיא פשוט חירשת באוזן אחת ומאד ביישנית. לפעמים אני תוהה אם בעבודה שלי חושבים שאני סנובית ובגלל זה לא ככ מדברים איתי. כאילו, אני כן, הם כולם מאד סחים ולא מאד אינטליגנטים ומאד צעירים שלא התבגרו, מה שנקרא מאד פשוטים. מהתיאור ניתן לראות כמה אני אכן סנובית. אני חשבתי שזה כי הם מגעילים ולא אוהבים אותי, אבל אולי אני נתפשת בתור מישהי שלא מדברת איתם, אוכלת לבד, נמנעת מאינטראקציות איתם, ושותקת הרבה. ומאד יפה. אולי זאת באמת תדמית של סנובית. דווקא אני חמודה פיצוצים כשחמודים אלי.
בכל מקרה. היה יום די טוב בלימודים. היה כיף להופיע, ואחר כך קיבלתי כמה החלטות לגבי הפרזנטציה שלי, שקורית ביום רביעי. ואז הייתה לי חזרה עם שחקן שממש קשה לי לעבוד איתו ולביים אותו, והצלחתי להוציא ממנו דברים שתואמים יותר את הויז'ן שלי. הוא היה עם פרצוף תחת כל הזמן, אבל לפחות הוא גם הביא את הפרצוף תחת לתוך המשחק שלו בגלל שזה הדמות שלו. לפני כן חברה טובה באה לעזור לי ובדקנו דברים של סאונד, הצבנו רמקולים מתחת לטריבונות והשמעתי משם רעש חלש של לווייתנים שמתקשרים זה עם זה בנקישות. בגדול זה כל מיני נקישות וחריקות, וייב קריפי, זה יושמע בזמן שהקהל יכנס ואני אסתכל עליהם בתור ליצן קריפי, ובתקווה קווירי. הדבר שהכי מלחיץ אותי מהפרזנטציה זה הדמות שאני עושה, ושאני לא אצליח להעביר אותה טוב. אבל זה ניסיונות אה?
היום היה החצי הראשון של הפרזנטציות. כל פעם מישהי מופיעה ואז כמה מורים מדברים על זה. הקשבתי היום למורים והאמת שרוב הזמן לא אמרו דברים שעניינו אותי. אני פחות שהם יגידו דברים שיערערו אותי. לפחות תהיה גם המורה שהיא די המנטורית שלי מאז שלמדתי איתה בגיל 20. לה יש תמיד עיניים טובות והיא מאד מכירה ומבינה אותי, אפילו שעכשיו אני עושה משהו שהוא שונה מכל מה שעשיתי עד היום. אבל אני יודעת שבטח יהיו לה דברים נכונים לומר.
בגדול אין לי מושג מה אני עושה או לאן אני רוצה לקחת את זה. אני לא יודעת מה אני רוצה. אני יודעת שיש וייב, תדר שמעניין אותי. תחושות שמעניינות אותי. אני יודעת שיש אזורים פרפורמטיביים שכיף לי לבצע. אני יודעת שהיה לי כיף בטירוף לעבוד עם הרקדנית ושאני רוצה עוד מזה, שיתופי פעולה שממש כיפיים. אבל מה זה העולם הזה, מה הסיפור שלו, האם הוא צריך סיפור, לאן זה הולך, האם אני רוצה להמשיך עם זה, עם מה מתוך זה אני רוצה להמשיך ומה היה פשוט קביים. אין לי מושג. אולי באמת המפגש עם המורים והסטודנטים יעזור. מלחיץ אותי שיסתכלו עלי בוואטדהפאק עשית. כנראה שלא. אבל אולי כן? חושבת על כמה אנשות ספציפיות. כמה הפחד מהמבט של אנשים אחרים הוא חזק. מהדעה. Jeesh.
מחר יש לי יום די פנוי, יש כמה דברים שצריכה לעשות ולעבוד עליהם אבל לוז מאד גמיש וחופשי שזה וואו. כמה זמן לא היה לי כזה. הכרחי. ויש לי מרקקק
אני אלך להסתכל על תמונות של ליצנים. לילט