אני כבר כמה ימים רוצה לכתוב פה אבל לא מגיעה לזה. אחרי יומיים של חזרות של 5 שעות בבלק בוקס שגורם לזמן לעבור בצורה מאד מוזרה. המון דברים קרו ביומיים האלה, מכל מיני קטעים שאנחנו משחקים אותם בסטודיו זה הפך למהלך שלם עם מעברים ועניינים ותאורה ועיניים שצפו ואמרו מחשבות. לכולם יש משהו לומר, הרבה מהזמן זה טוב, אבל עכשיו אני מותשת. הרצנו את המהלך השלם ברצף פעם אחת בלבד, בסוף החזרה של אתמול לפני שיצרנו קיואים של תאורה. היה בסדר. אני רואה רק את הקטעים שהלכו צולע ולא את מה שעבד. אבל גם פאק איזה קשה זה לראות מתוך העבודה. אני חייבת איתי במאית צמודה.
המורה שלי למשחק הגיע לשעתיים הראשונות אתמול ועבד איתנו. הוא שיקף לי כל מיני דברים שהיו קצת קשים וגם ידעתי אותם. אבל גם פשוט אין מה לשפוט מופע בשלב שהוא עוד באמת כ"כ ראשוני, עד לפני יומיים זה עדיין לא היה בגדר מופע זה היה רק סקיצות של קטעים. ברור שהדברים לא עומדים עדיין. בראש שלי אני מרגישה שאני יודעת מה זה יכול להיות, אבל גם פאק תהליך יצירה זה כל כך קשהההה. ליטרלי ללדת משהו לעולם. אני כל כך מותשת אלוהים.
אבל דברים טובים קורים אני מנסה להזכיר לעצמי. אחד הדברים הכי יפים זה הצוות שלי שהוא פשוט מדהים, כל אחד בתחומו ובאנרגיה שהוא מביא. נראה לי אבל שזה גם אני. מישהו אמר לי אתמול, כולם נהנים לעבוד איתי, זה מטורף. ומישהי אחרת הסכימה, אמרה שהם יודעים כי הם עובדים גם בהרבה הפקות אחרות. זה משנה מאד וקשה להכלה. מרגישה הרבה הודיה על זה.
חייבת לנוח אבל, בתקווה לפני יום ראשון שמופיעות מול כל הבצפר.
יאללה שיהיה יום