הגב התחתון שלי פחות כואב מאז שחזרתי הביתה אתמול, ובמקומו המפשעה מאד תפוסה ומציקה. אזור האגן נוטה לכאבים בעתות משבר כך גיליתי.
היה לי מפגש עם השחקנים שלי, היה מאד נעים. דיברנו על מה שעבר עלינו, הקשבנו למוזיקה וזזנו, ואז סיפרתי להם על המחשבות שהיו לי ממש לפני שכל זה התחיל והייתה לנו שיחה של שעה על הנושאים שמעסיקים אותי ומעסיקים גם אותם. על הפרפורמטיביות, על להיות אובססיבים למבט, זקוקים לו ונגעלים נרתעים מפוחדים ממנו. היה מעניין ומקרב.
אחר כך היה לי דיקור שהרגיש טוב, אני מרגישה יותר טוב ורגועה מאז. עברתי בשוק אחרי זה, חוויה הזייתית יותר מהרגיל. הצטיידתי בפירות וירקות וכל מה שטעמתי הגוף שלי אמר לו כן!!!! מרגיש שחסרים לי שם אולי איזה ויטמינים או משהו. בטח גם הספיגה בשבועיים האחרונים לא הייתה במיטבה.
כשהגעתי הביתה סידרתי את הדברים ישר, לא אופייני לי, והוצאתי בשר להפשרה, נקניקיות מרגז שקניתי לא מזמן באיזה מבצע. כל השבועיים האלה הרחק מהבית התגעגעתי למקפיא שלי שפוצצתי בבשר ימים ספורים לפני המלחמה. אני אכין אוכל ברמה הכי קלה שאני יכולה. משהו בפעולות האלה נפיחות בי אנרגיה ותחושות חיים, אולי זה גם הדיקור שאני מרגישה יותר טוב בגללו.
עכשיו אני במיטה במזגן, לידי החתול מכורבל. שילמתי ארנונה בבוקר, ממנה נמנעתי זמן רב. שילמתי עד סוף אוגוסט וזה די מסמל בשבילי את זה שכנראה לא אשאר פה. גם הסתייגויות. אבל כן, סביר להניח שלא אשאר פה אחרי סוף החוזה. האנרגיות שנכנסו בי עכשיו גרמו לי להיות ב, באלי מסיבות, באלי לצאת, באלי ת"א. אני מנסה להתייחס ברוגע לדברים האלו ולא ישר לקפוץ לקבוע תוכניות, כי אני יודעת שישלי נטייה להעמיס על עצמי ברגעים המאניים ואחכ להתחרט. וגם שדרך התמודדות שלי היא להשאיר את עצמי בעשייה תמידית, וכשקשה אז עוד יותר, ולא צריך ככה עכשיו. יותר רוגע וחמלה. בעדינות ואיטיות.
אני מתרגשת לבלות את המשך היום בבית שלי, בחדר שלי שמאד נעים כרגע, עם אוכל טעים שקניתי ואבשל.