יום ראשון בעבודה על פרויקט חדש. חששתי לקראת אבל האמת שהיה לי כיף. אפילו האווירה במשרד מרגישה לי סבבה, וייב יוצא טוב מפעם. אני מקווה שלא עושה נאחס וזה פשוט הכמה בלתי נמצאות בחופשה, אבל גם אם כן אני לפחות מתיידדת עם כמה אנשים חמודים וזה נותן אווירה נחמדה. וגם העבודה עצמה הייתה סבבה.
המצב עם הבת זוג עצוב, מתסכל, מכעיס, מעייף, מה יש לומר. נכנס לה לראש שהיא מפחדת ממני אז היא לא מצליחה לגשת אלי. גם שוב נכנסה למקום המדוכא שלא מצליח לעשות כלום או לראות שום דבר באור אחר שאינו הדיכאון. זה קורה לה כשהיא נמצאת לבד בימים אלו. אין לי איך לגשת אליה והיא לא מנסה לגשת אלי. בכנות אני עייפה. מה חדש. יש רגעים שאני חושבת לעצמי מה נדפק איתך, מה הקשר המרחק הזה שהיא תפסה פתאום משום מקום. הלוואי שהייתי פחות אובססיבית לכל מה שקורה בינינו. זה גומר אותי אבל אני חושבת שאני לא יודעת איך לחיות בלי זה. אין לי כוחות אין לי. ויש רגעים שאני חושבת יאללה מאמי דפדפי הלאה אני אוהבת אותך את אוהבת אותי מה זה כל הדרמות המיותרות האלה. אני מרגישה שאני רואה דברים יותר בבירור, אולי זה זה שסיימתי את הלימודים. אני פשוט חושבת רבאק מה זה כל הבזבוז זמן ומשאבים הזה. באמת שזה פשוט לא מקדם אף אחת לשום מקום.
אני מנסה לחשוב מה יהיו היתרונות בלהיפרד. הכמיהה העזה הזאת לבית, לביחד, לשותפות, מקשה עלי לחזור ללבד. כי אני לא מרגישה שהייתי רוצה להיות עם מישהי חדשה עכשיו. אני צריכה me time. לא רוצה להשקיע אנרגיות באנשים אחרים עכשיו. לא רוצה. אני מאוכזבת מבני אדם והלב שלי קשה וסגור. אז להיפרד אומר פשוט להישאר לבד, בלי לנסות למצוא משהו חדש. להיפרד גם אומר בלי הכאב הנוכחי, התסכול והכעס, כל החרא הזה שאני מרגישה בגלל הקשר. להיפרד אומר גם כאב חדש של פרידה, לא רק הכאב שבלהיות לבד אלא הכאב שבלאבד את האדם הזה שהכי קרוב אלי. זה בלתי נתפס ובלתי נסבל מבחינתי. זה כואב מאד. להיפרד אומר הרבה ריק. אני לא טובה בריק. זה אומר פחות מהרע אבל גם פחות מהטוב. לחפש ולמצוא טוב אחר. אני פשוט לא יכולה לדמיין מה זה אומר להיפרד. אני חושבת שלדמיין את זה רק ימנע מזה לבוא, כי זה ירתיע אותי. זה מסוג הדבר שצריך לעשות ואז לחשוב אחכ. נעשה ונשמע אומשו. אני לא קרובה אפילו ללעשות את זה, אני סתם מדברת על זה. אני קילומטר מקצה הצוק מסתכל על הקצה בעיניים מכווצות וברכיים רועדות. אפילו בקושי ברכיים רועדות כי אני לא באמת מצליחה לראות את קצה הצוק אן לדמיין בעיני רוחי מה זה אומר להיפרד. יש בי מקום שכל כך לא רוצה להיפרד. וגם מקום שפשוט מרגיש שזה לא נכון. אני לא יכולה לדמיין חיים עם הבנאדם הזה. יש יותר מדי דברים שפשוט לא נכונים לי. מכאיבים. לא נכונים. פשוט לא נכונים, לא מתאימים, לא מסתדרים ביחד. לא יודעת איזה סוג אדם מתאים לה, עם מי היא עשויה להסתדר, עשוי להסתדר איתה. לאן הלכתי. כואב לי הראש ממסכים מסכים כל היום.
בכמ היה יום נחמד. משום מה ירד לי עכשיו המצב רוח, אולי הריצה למקלט באזעקה ואז ההתנפלות של אמא שלי איך שהגעתי אליה וישר סיפורים שמשתפים אותי בהרבה יותר מדי וקרוב בשנייה שהגעתי. וכאב ראש. ובדיקות חוזרות ונשנות בהודעות לראות אם היא כתבה לי למרות שהיא לא פאקינג כותבת שום דבר יפה או נעים או אוהב. אין לי כוחות לזה.