קמתי מוקדם מדי שוב. דווקא הנשיקה של בין שינה לעירות הייתה נעימה מאד. אבל עכשיו אני כבר שעה בטלפון והעיניים עייפות והגוף כבד. ותחושה מסוימת בגוף שמרחפת וגם כבדה וגם נעדרת וגם נוכחת. אלה ימים של הרבה תחושות, עוזבת את העיר שגרתי ולמדתי בה ארבע שנים, עיר שאני אוהבת מאד. עוזבת בית שהיה בית שלוש שנים, שותפות שהיו ביתי שלוש שנים. החתול כבר עזב לפני כמה ימים, חתול שהיה חתולי שנתיים. סיימתי את הלימודים שהיו כל החיים שלי בארבע שנים האחרונות.
מרגיש שמצמצתי ועברו ארבע שנים. ברור לי שאני אדם אחר משהייתי לפני ארבע שנים. הייתי אחרי פרידה ואחרי ריבאונד כאוטי שלקח אותי ללונדון. עברתי בסערה לעיר הזאת ולדירה הראשונה שלי כאן וללימודים. הכל היה מאד hectic. איך היציאה שלי עכשיו? יש בה יותר אורך רוח. השארתי לי ימים ארוכים למעבר. זמן לבד. נחת. אוכל מאד טוב, סלמון וקבבים ומנגו ולחם טוב וזיתים. דיקור.
פתאום נתקעו לי המילים. הרגשות נמוכים, כאילו יש איזה מסך ביני לבינם. אני לא מרגישה הרבה. הייתי הכי עצובה על החתול. הזוגיות שלי מעסיקה אותי יותר, אני חושבת שאולי היא היסח דעת. הבעיות שם הם היסח דעת. אני רואה הרבה ילדים או נשים בהריון ותמונות שלהם באינטרנט לאחרונה, ומרגישה כמה אני רוצה שוב ילדים. שזה מצחיק, כי בשנתיים שלפני הלימודים ממממש רציתי לימודים, ואז נפרדתי מבת הזוג, והתחלתי ללמוד אמנות, ועבר לי החשק. לא היה לי דחוף יותר בכלל. מישהי אמרה לי בסוף שנה א שזה בגלל שליצור אמנות עונה על צורך של יצירה, וקצת עונה על הצורך ביצירת בני אדם. זה הרגיש לי נכון ועכשיו אני תוהה על זה. בכל אופן, עכשיו אני שוב מרגישה מאד את הרצון בילדים, בלבנות משפחה. אני חושבת שאולי יותר מילדים, אני רוצה להרגיש את החיים שלי הולכים בכיוון הזה של לבנות בית ומשפחה עם אנשים סביבי, עם אישה. וזה גורם לי לחשוב על הזוגיות שלי. היא לא רוצה ילדים וחשבתי שזה מה שמפריע לי, אבל אני חושבת שהעניין המהותי שמתחת הוא שאני לא מרגישה בית איתה. אני לא מרגישה משפחה איתה. אחרי שסיימתי ללמוד הייתי אצלה בדירה איזה שבוע וחצי ברצף, שנגמרו בפיצוץ סביב השהות שלי והתחושות שזה העלה. לי נפל איזה אסימון, שזה לא הבית שלי, ששנתיים היא ניסתה חזק להבהיר שמה ששלה הוא שלה ולא שלי. יש בי צד שמרגיש בושה על זה, כי לאורך הקשר היא שוב ושוב אמרה שאני מרגישה entitled לדברים שלה, וזה נוגע לי בנקודה קשה, של לעשות דברים שאני לא אמורה לעשות סביב רכוש של אנשים אחרים. קשה לי להסביר. אבל בתפישה שלי מה ששלי הוא שלה, ככה אני חיה, ככה אני עושה קשרים. כמובן שיש לזה גבולות, אבל בסך הכל ידי מאד נדיבה. וידה לה. אני לא רוצה לעשות את ההשוואות האלה, של אני עושה ככה ואת עושה ככה. אני לא בטוחה איך לנסח את זה אחרת, מול עצמי אפילו. אולי הניסוח הוא שיש לי רצון בבית ובמשפחה שמתנהלים בה בצורה מסוימת. לפני שבועיים הייתי חולה וקניתי טישואים שסיימתי וגם סיימתי את הטישו שהיה בצד שלי של המיטה אצלה. והיא זרקה לי משהו על לקנות חדשים, אבל מאז לא הייתי שם כמעט אחרי הפיצוץ, והיא עדיין לא החליפה את הטישו. זה נשמע אולי פעוט אבל היא בנאדם שgets shit done ברמה מפחידה, וזה קטן ומטופש, אבל זה לא. אני יודעת שהיא חיכתה שאקנה טישו חדש. כמו כשרציתי להכין לעצמי ביצים איזה ערב אצלה ועמדתי לסיים אותם והיא רצתה אחד בשביל מחר, וביקשתי שתעבור בדרך חזרה הביתה במכולת שמתחת לבית כדי לקנות חדש, והיא עשתה לי סרט שלם סביב זה כי אני זאת שסיימה את הביצים שלה אז אני צריכה לקנות לה חדשים. עכשיו כשאני כותבת את הדברים האלה זה מבלבל, אני מפקפקת בעצמי, יכול להיות שאני כן לא הייתי בסדר? אבל נראה לי שזה לא העניין. העניין הוא התחושה התמידית של יש את מה ששלי ומה ששלך והפרדה ברורה.
אחרי הפיצוץ שגרם לי להרגיש את הדברים האלה, שהיא לא יודעת לעשות בית ביחד, את הבית שאני רוצה, חשבתי קצת. היינו אמורות לשמור עכשיו על חתולים וכאלה ביחד ולגור ביחד, ופתאום זה גרם לי להרגיש ממש לא טוב המחשבה לחלוק איתה מרחב משותף מלא בחוקים שלה ובאינסוף ביקורת שהיא אומרת לי כל היום על איך אני שמה דברים לא במקום או עושה דברים לא כמו שהיא רוצה אותם. ואמרתי לה שאני רוצה לעשות את הסבלטים לבד. לא דיברנו על זה לעומק, אבל אני חושבת על זה בימים האחרונים שאולי הייתי יכולה לדבר איתה על התחושות. על הפחדים שלי לחלוק איתה בית.
אני כל הזמן חלוקה בדעתי בין האם אני פשוט צריכה לתקשר עוד את מה שאני מרגישה ואנחנו צריכות לעבוד על הדברים, או שפשוט אנחנו לא רואות עין בעין זוגיות. בית. משפחה. כל כך הרבה דברים בהתנהלות שלה ובדינמיקה שלנו שגורמים לי להרגיש בדידות וזרות, תחושה של תלישות, שאין לי עוגן ואין לי יציבות ואין לי בית. אנחנו אמורות לטוס ביחד לתקופה ארוכה עוד מעט ואני מתה מפחד מזה, וזאת גם הסיבה שאני נמנעת מלקנות כרטיס טיסה.
הנה שקעתי שוב לתוך המקום הזה של לחפור ולחפור בקשר ובתחושות. משהו שם מרגיש לי לא טוב באיך שאני עושה את זה. צריכה עכשיו לנסות לקום מהמיטה ולחזור לאריזות.