היה לי חלום מיני קלות ואף בדסמי. אם בעבר היו לי חלומות על דמויות נשים שמנצלות אותי והייתי קמה באווירה של גועל ודוחי, לדעתי מאז שנכנסתי לבדסמ זה לא קורה יותר. תמיד הניצול מחרמן ואני בקטע שלו לול. בכל מקרה כבר תקופה ארוכה שהליבידו לא קיים וגם לא הכמיהות הבדסמיות. גורנישט. אז חלום כזה תפסתי בשתי ידיים והתענגתי עליו. יש נעים בכמיהה. שוב הייתה דמות שהיינו ביחסי כוחות ברורים, זה היה מחולק לשניים, בראשון היא הייתה סוגשל נבלית ואני לא מאד זוכרת אותו, רק שהיינו קרובות והיא הייתה במעמד של כוח וקצת רעה. בחלק השני זאת הייתה וילנל בקילינג איב שהייתי אובססיבית אליה מאד מוקדם יותר השנה. בחלומי היא עברה עינויים על ידי אבא שלה באיזה חדר שהוא נעל אותה עם אמבטיית חומצה, והיא הייתה מפוחדת מאד אבל הצליחה לברוח. ואז היא נקמה והפכה לסדיסטית בעצמה. לא יודעת מה מחרמן ככ בסדיזם. אבל כן.
וזהו עכשיו אני כבר שעה באיזו עוררות כזאת. יש בה משהו מאד נעים. בתוך הזוגיות שלי די ויתרתי על סממנים של בדסמ. לא שאין שם פוטנציאל, יש, לא בדיוק כמו שהייתי רוצה אבל כן יש דברים שמושכים אותה, אבל זה לא על הפרק כבר המון זמן. נוצרו פצעים במיניות שלנו, בעיקר מהצד שלי, תחושות של דחייה שהולכות עמוק. חשבתי על זה שהכמיהות הבדסמיות בזמנו היו מאד סביב הרצון להתמסר, לשחרר שליטה. חשבתי על מה מאפשר לשחרר שליטה וחשבתי על תחושת ביטחון. שיכולה להיות מורכבת מהרבה דברים.
בשנתיים האחרונות לא ממש הרגשתי שאני יכולה to let go. לשחרר ולסמוך על זה ששם, שאוהבים אותי, שאני יכולה פשוט להיות כפי שאני. להיות על המשמר באופן תמידי, בצורה מאד מעייפת. התחלנו טיפול לפני כמה שבועות וסופסוף מצאנו מטפלת שמתאימה לנו, למרות שעדיין אני עם איזה סקפטיות מסוימת ועומדת על המשמר למקרה שהיא תעשה משהו לא תקין.
הייתי שמחה אילו היה ליבידו בקשר אבל הוא כבר לא ממש. ביום שני יש לנו שנתיים ואנחנו עושות ביחד אמדי, חלק מזה הוא מתוך רצון להתקרב ולהיות פגיעות ולטפל בקשר. אני מרגישה איזה סקפטיות סביב הדבר הזה של לטפל בקשר, אני לא מאמינה כ"כ שאנחנו יכולות לעשות אמדי ולצפות שהקשר יהיה יותר טוב אחכ. או לפתוח ממש את הפצעים. אבל לא יודעת, עשיתי את זה רק פעם אחת בסטינג מאד שונה ולפני 6 שנים. יש הרבה טינה שאני סוחבת ומרמור. המצב יותר טוב אבל זה עדיין שם. ובכל מה שקשור למיניות לא פתחנו אותו בכלל, יש שם הרבה שלא נגענו בו ולא דיברנו עליו. אני חושבת שהדבר הכי משמעותי הוא שאני סוחבת פצע נורא עמוק של דחייה בקשר. אובייסלי הוא פצע עמוק של דחייה מלפני, אבל גם בתוך הקשר. שמקשה עלי לסמוך ולהתמסר. שמכבה את המיניות שלי מולה.
טוב הגיע הזמן לקום. כבר שבועיים בדירה הזאת עם החתולות. החתולות חמודות מאד והדירה במיקום אידאלי אבל זה גם די מעיק להיות פה. טוב שיהיה שישי נחמד. תכף פוגשת חברה מהצבא שלא פגשתי מאז תחילת המלחמה כשהיא אמרה משהו שהיה לי מאד קשה איתו. באופן כללי האסטרטגיה שלי היא לא לדבר על המלחמה עם רוב האנשים כי אני יודעת שהדעות שלהם יחרידו אותי, סלש ישברו לי את הלב אם הם חשובים לי.