לא זוכרת אם כתבתי, שלשום היה לי את הלילה הכי נוראי בסבלט שמירת החתולים שלי. הם פתחו את הדלת שלוש פעמים, העירו אותי כל שעה בערך ודחפו את עצמם לפרצוף שלי. רציתי לבכות מתסכול היה נוראי.
מה שמבעית בחתולים הוא שאני הולכת לישון עם אטמי אוזניים ולפעמים מתעוררת מחתולים קופצים על הידית של הדלת ומבהילים אותי רצח. עוד דבר מבעית הוא שהדלת היא מן חלון חצי שקוף כזה, ויש שידת טלוויזיה ליד הדלת מבחוץ, שהן מטפסות עליה ואז מופיע פתאום סילואט של חתול מחוץ לדלת וזה מפחיד. במיוחד לבד בלילה מסטולה בדירה הזאת.
אחרי הלילה הנוראי החלטתי שלא עוד. רציתי לשים להן צליל דוחה חתולים אבל בת הזוג שלי אמרה שזה יעשה להן סטרס והצ'אט הסכים. בצער פניתי לאופציות אחרות. לאחר מחקר לא מעמיק הפעולות שנקטתי הן להלן - אלומיניום מסביב לידית של הדלת, אותו מרחתי בלימון. על הרצפה מול הדלת מבחוץ הנחתי אלומיניום לאורכה, עליהם פיזרתי קליפות של לימונים. כאקט אחרון תקעתי מעצור לדלת מבפנים כדי להקשות על פתיחת הדלת. כאמור, הן כבר פתחו את הדלת שלוש פעמים. שלוש. פחד אלוהים להתעורר מניסיונות לפתוח את הדלת, להוריד את כיסוי העיניים ולראות את הדלת פתוחה.
כרגע אני שומעת יללות ואלומיניום זז, אני חושבת שאולי היא מנסה לשחק עם זה שעל הידית? ראוי לציין שיש חתולה אחת מג'נונה מהשנייה שעושה את רוב הטרור הלילי טרום כניסתה לחדר, אבל לאחר הפלישה למרחב שלי גם השנייה נהנית להעיר אותי ברמות. כל רעש פתאומי כזה מחוץ לחדרי באמת עושה לי מיני התקף לב, כמו עכשיו כשאני שומעת את החתולה מכה על האלומיניום. אני רק לא יודעת אם זה האלומיניום על הרצפה או על הידית.
ראוי לציין בנוסף, שבימים שקדמו תקעתי את הדלת מבפנים עם כיסא שמיקמתי בצורה שעוצרת את ידית הדלת מלהפתח. מה שנקרא זה עבד עד שזה לא עבד. לדעתי האלומיניום לא יחזיק אותן מספיק זמן, התקווה הרצינית שלי היא המעצור לדלת. יתכן שאצטרך לרכוש אחד או שניים נוספים, כי הדלתות הן מן דלתות נפתחות כאלה ישנות גרועות.
מחר יש לנו שנתיים ואני האמת מתרגשת. נפגשנו אתמול ואמרתי לה את התחושות שהיו לי בימים שקדמו שגרמו לי די להתרחק ממנה ולא לדבר על מה שאני מרגישה. היא עודדה אותי לדבר וזה גרם לנו מאד להתקרב. היום הלכנו לאכול המבורגרים בספוט האהוב עלינו, ומחר נעשה יחד אמדי בפעם הראשונה. אנחנו מתכננות את זה כבר הרבה זמן, חודש חודש וחצי. שמעתי עכשיו חתול קופץ לרצפה ופחדתי שהן הצליחו להיכנס איכשהו, אז מהר שמתי פנס בטלפון וסרקתי את החדר. החתולות האלה עושות אותי כ"כ פרנואידית. מה שקשה הוא שכל ניסיון כושל של החתול המג'וננת גורם לה לחזור ביתר שאת.
אני חושבת שכל הסיטואציה הזאת גורמת לי להרגיש כמו אמא רעה/גרועה. זה נוגע באיזו נקודה. הבתזוג הייתה ממש לא בעד שאני לא אשן בדירה/אמנע מהחתולות לישון איתי, כי זה מה שסיכמתי איתם (שאשן פה), והחתולות רגילות לזה שהן ישנות במיטה. כבר כמה פעמים היא העלתה התנגדות, והיום היא שאלה את הצ'אט באיזו נקודה זה נוגע לה והאמת שהוא ממש הוביל אותנו למקום. הנקודה שהיא מרגישה שהיא תמיד צריכה לעשות את מה שמצופה ממנה/ מה שביקשו ממנה/ מה שהסכימה עליו, ללא שום התחשבות בצרכים והרצונות האישיים שלה, ולראות שאני לא פועלת לפי זה, כלומר "מפרה" הסכם שהסכמתי אותו לטובת הצרכים שלי, מפעיל בה איזה משהו. לי זה קשה כי אני גדלתי בבית שאמרו לי שאני אנוכית, במיוחד אם עשיתי משהו לטובת הצרכים האישיים שלי שהלך נגד מה שהצד השני רצה ממני. אז כשהיא מעלה התנגדות לזה שאני אומרת שאני רוצה לעשות מה שאני יכולה לעשות כדי לישון, גם על חשבון מה שאולי הסכמתי עם בעלי הדירה או משהו, זה גורם לי להרגיש שהיא אומרת שאני אנוכית ועושה משהו לא בסדר. ואני לא מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר, זה מן סיטואציה כזאת שהצרכים שלי (שינה) סופגים מכה קשה ואני פשוט מנסה לטפל בזה תוך כדי שאני עושה מה שאני יכולה לצמצום פגיעה. אני מאכילה אותן באופן קבוע ומנקה צרכים פעם ביום, אני מבלה איתם זמן גם אם חזרתי הביתה גמורה ורוצה לישון אחרי יום שלם בחוץ, ודואגת לתת להן אהבה ולשחק איתן. אני ממש עושה הכל מעבר ומעבר כדי לדאוג להן בצורה הכי טובה. אבל אני לא מצליחה לישון, ואם אני מנסה לדאוג לזה, זה לא אומר שאני אנוכית. לול נכנסתי לאיזו פינה מתגוננת עכשיו עם צורך להצדיק את עצמי.
בכלל היו לי מחשבות מעניינות היום. הלכנו למופע אימפרוב של אמא שלי, ועכשיו שכחתי מה רציתי לומר עליו. משהו על פרפורמטיביות והבנה של העניין והקושי שלי עם זה, סביב אמא שלי. משהו שכתבתי מקודם העלה לי אבל עכשיו לא זוכרת. זה היה מעניין אבל. מחר בטח אזכר.
קיצר מתרגשת למחר. תכננו את מה שיכולנו היטב והשארנו הרבה מקום לזרימה. במקור רצינו לעשות את זה בתור משהו טיפולי ליחסים שלנו אבל עכשיו אני לא יודעת מה הרצון שלי. בעיקר לעשות כיף ולהיות קרובות. ראוי לציין שמצאנו סופסוף מטפלת שמתאימה לנו, הרביעית במספר. היינו אצלה רק פעמיים אבל אני ממש מרגישה שכבר נפתח לי מימד חדש של חמלה כלפי בת הזוג. שזה די מרגש. אולי לזה אני מצפה עם אמדי. אני עדיין די פוחדת מהנפילה, בעיקר שזה יגרום לי להתרחק ממנה ולהיות בנפילה מהאהבה כלפיה. אני פחות פוחדת מדאון ויותר פוחדת מדאון בקרבה ובאהבה, אחרי העלייה בזה, אבל מה אני יודעת אולי זה לא עובד ככה. בכל מקרה. מוזר שזה כבר הגיע, חיכינו לזה כ"כ הרבה זמן. האמת מאז שאנחנו ביחד היא רוצה שאנחנו נעשה, וחשבה שזה יגרום לנו להיות קרובות יותר ועם יותר חמלה זו לזו. אני דווקא פוחדת שזה רק יחמיר את זה. אבל אולי אני פשוט אדבר על הפחדים שלי מחר.
מקווה שהבטן שלי תהיה סבבה כי אכלתי היום מלא שיט. המבורגר ומלא צ'יפס, גבינות, ולקינוח היה לי מאנצ'יז וטרפתי כלמיני מתוקים פה. נו שוין.
אני אגיד שאני כבר עשרים דקות בערך בחדר ובינתיים החתולות יחסית לא מטורללות מדי. מה שכן יש ברחוב רכב שהופעלה לו האזעקה וכבר כמעט דקה מצפצף בbpm מאד גבוה. הופה הפסיק. חשבתי שהוא יבלה איתי את הלילה.
קדימה לשינה. אטמים וכיסוי עיניים. תאחלו לי לילה פאקינג טוב דאמ איט. שהחתולות לא יקלו אותי בלילה.