שדה פרחים

לא בטוחה איך היום הזה התגלגל להיות כל כך מחורבן כי הוא התחיל מבטיח. קשה לומר שנחתי באמת. כבר שעות שוכבת בחרדה מסוימת במיטה ומתקשה לדבר עם אנשים או לעשות דברים שאני צריכה לעשות בשביל מחר. לא האכלתי את עצמי עד שעה מאוחרת, מה שהוביל למצב רעוע. לא יודעת למה אני מגיבה כ"כ רע לרק כמה שעות של רעב. יצאתי לקחת ספייראיט ממקום לא רחוק שראיתי באפליקציה, כי לא היה לי כוח להכין לי משהו לאכול. זה התגלה כרכישה מאד מוצלחת אבל המצב הרעוע (חולשה? חרדה?) שנגרם מלא לאכול כ"כ הרבה זמן לא השתפר במיוחד אחרי שאכלתי. תהיתי לעצמי מה היה קורה אם הייתי חטופה חס ושלום. הibs שלי כנראה היה גורם לי לסבל רב. אולי זה עניין כזה של להחליט לקום עכשיו ולטפל בעצמי, לעשות כמה דברים עבורי. כמובן שחלק מזה קשור למתח ביני לבין בת הזוג, נפגעתי מאיך שהיא ביטאה משהו ואני לא רוצה לעשות צעד לקראתה לפגוש אותה. אמרתי שאבוא אליה כשאמא שלי תחזור עם האוטו, זה קרה לפני שעה פלוס אבל לא באלי בכלל לזוז מפה או לנסוע אליה או לראות אותה. סך הכל המצב בינינו יותר טוב בזמן האחרון, והרבה זמן זה לא קרה ככה, שנכנסתי למקום הזה של אני שורפת אותה בראש שלי. אני לא רוצה ממנה כלום ולא רוצה שום קשר אליה. ומוכנה לוותר על הקשר. בזמן האחרון, למרות שיותר טוב, אני חושבת על זה שקשה לי לדמיין איתה עתיד. אני זורקת את זה על זה שאני רוצה ילדים והיא לא, למרות שזה לא רלוונטי לשנים הקרובות. זה קשור לדברים אחרים, כמו הנדיבות והחום שלה, or lack of them. אולי אני משווה מדי לעצמי, או לאקסית המרוקאית שלי, אבל נדיבות לב מתגלה כתכונה חשובה עבורי. לא יודעת. אני אצטרך לדבר איתה ולצאת מעצמי בשלב מסוים אבל אני לא רוצה לעשות את זה עכשיו או היום. אולי אני גם לא אסע אליה, פאק איט. אבל כן אולי כדאי שאעשה כמה דברים מחוץ למיטה כדי לעשות לעצמי טוב.