התעוררתי לפני חצי שעה בלי לדעת מה השעה ביום כי חדר ההוסטל הזה הוא תא כלא חסר חלון. השעה היא מוקדם מדי ואני לא מצליחה להירדם שוב. אתמול היה נחמד אבל סיימתי אותו עם כאבים עזים ברגל. הגענו וקרסתי לגמרי על המיטה. משהו בחוויה של העיר הזאת עוד קשה לי. אני מתפתה למחוק אותה לחלוטין אבל אני מנסה לתת לה עוד צ'אנס. הכל עמוס לי מדי ומכוער לי מדי וזר לי מדי ומסריח לי מדי. ועיר לי מדי. בסופש יש לנו תוכניות מלהיבות, ערב חדש מופע דראג בבר דראג הראשון בבנגקוק, בסרטונים היה נראה מאד מושקע. וערב שני מופע זיקוקים ואז מסיבה בבר לסביות. זאת תהיה מסיבת כריסטמס, מה חשב על זה שאנחנו מגיעות בכריסטמס בכלל או שלבודהיסטים האלה אכפת מזה. אתמול ניסינו פרי חדש ומרגש, מנגוסטין(?), ועכשיו אני לא יכולה לחכות לנסות עוד ועוד. זה חלום עתיק של שנים, כל הפירות השונים ומיוחדים האלה.
לפני השינה התחילה בינינו מיניות. כבר קשה לי לכתוב על זה, כאן ספציפית אבל גם בכללי, לדבר או לחשוב על זה. אני מרגישה פצע גדול במיניות בינינו. הפסקתי לרצות לפני די הרבה זמן. כבר הרבה זמן מדובר בינינו שאנחנו רוצות לשקם אותה, לגלות אותה מחדש. בסופו של דבר פצע הדחייה נמצא שם חזק בכל מה שקשור לסקס. הפסקתי להרגיש את הרצון להיות נחשקת, נבחרת, מיוחדת. היא אמרה שהיא רוצה שארגיש שהיא נמשכת אלי ואני חושבת שוב ושוב על משפט הזה. אני לא מרגישה, אני רוצה להרגיש? אני לא זוכרת את התחושה. של להיות פגיעה מאד ולתת שיראו אותי. נתתי לה לראות יותר מלכל אדם אחר והיו רגעים בחודשים האחרונים כשהיינו לא בטוב שהמחשבה על זה הגעילה וביישה אותי. אולי גם העובדה שזה קשור לבדסמ, שסקס כבר לא נפרד משם בשבילי, שהראיתי לה את החלקים האלה ואני יודעת שחלקם הרתיעו אותה, ואז הפסקנו לשכב, אולי לא בקשר ישיר אבל הנפש עושה את הקשרים שלה כל עוד לא אומרים לה או מראים לה אחרת. אני לא יודעת איך שוב להרגיש בטוחה להיות פגיעה ככה. לא ויתרתי על זה או משהו כזה. אני יודעת שהיא כאן. אני יודעת שהיא לא עשתה שום דבר רע, שיש לה את הפצעים שלה שהפעילו והובילו אותה. אולי יותר מהכל אני יודעת שהיא כאן, שזה הרבה מאד. כאן איתי, כאן לעבוד על מה שקשה וליצור ביחד חיים שטובים לנו וזוגיות שטובה לנו. זה המון, שאני בוטחת בה בזה. אני פשוט לא יודעת עדיין איך לבטוח בה שוב במיניות. אבל אני אוהבת אותה מאד. ויש בי מקום שעדיין כמה לזה, גם אם הדחקתי אותו ממש.
למה קמתי כ"כ מוקדם ג'יזס. אני מנסה להיגמל מהאטמי אוזניים, מה שאני מגלה הוא שהשינה שלי הפכה לקלה בטירוף שזה בשורה נוראית. אין לי הרבה חשק לטרוף את העיר הזאת אבל אני נותנת לה צ'אנס כל יום.