דיברתי עם חברה טובה בטלפון
בכיתי כמו שלא בכיתי כל היום
היא אמרה לי בסוף שאני בנאדם טוב
שכחתי את זה, זכרתי מתישהו אבל שכחתי את זה היום והיא הזכירה לי ובכיתי עוד
קר בחדר שלי
כשאי שאני אלך לאכול משהו אבל כבר כמעט 8 ולא בא לי לאכול כ"כ מאוחר
אכלתי עוגות שעשו לי בלאגן בבטן נראה לי
הייתי שמחה לאיזה מרק אבל אין לי כוח ללכת לשום מקום עכשיו
אולי כן עדיף לאכול משהו
הכל פה עליות וירידות והגוף שלי כבד
תכף יהיה אפשר לישון
אני לא רוצה לסמם את עצמי כמוה, אני מבינה את הצורך, עשיתי את זה בהרבה פעמים אחרות בקשר שלנו
קר פה מאד
השארתי אותה לבד בחדר הכי נחמד שהייתי בו בימים האחרונים, חיפשתי משהו שיהיה לה נעים כשהיא תבוא
והיא לא יכלה לראות אותי יותר
היא אמרה דברים כואבים ואני מנסה לא לשחזר אותם בראש שלי, יודעת שהיא אמרה אותם מתוך כאב, יודעת שאני יחסית שלמה עם הבחירות שלי וניסיתי לעשות הכל באופן הכי טוב ושלם שיכולתי
אוף
נשימה עמוקה
עכשיו זה הרגע, הכואב הזה שידעתי שיגיע, עכשיו אנחנו בזה
מחר דברים יהיו שונים קצת, אולי כואבים יותר או פחות, אבל כנראה קצת שונים
זה טבע הדברים, להשתנות
אין לי מושג איך הטיפול יהיה, אני לא יודעת איך לדבר בכלל על הדברים, יש בי כזאת בושה ואשמה
אפילו שבסוף מה שקרה היה נורא אנושי, הכרתי מישהי והיה לנו חיבור כל כך חזק ואנושי
ועשיתי בחירות שחצו את הגבולות של הקשר שלנו, אני יודעת את זה, ועדיין במובן מסוים אני לא מתחרטת על מה שעשיתי. להחזיק את הפרדוקס הזה זה נורא קשה, שגם עשיתי משהו שנורא פגע בה, וגם שאני לא מתחרטת על זה. כשאמרנו שנישן יחד בחדר לא ידעתי שיש בינינו משיכה הדדית ככה, זה גם לא היה ככה חזק בשבילי, רק אחרי שבילינו יחד את כל היום הבנתי שזה חזק בשבילי, ובעצם זה הדדי, ואז כבר היה איזה 8 בערב ולכי תחפשי מקום אחר לישון בו. יכולתי לעשות את זה. אני מחפשת להצדיק את המעשים שלי עכשיו, אני יודעת. יש בי התגוננות. אני לא יודעת. לא יודעת איך אני יכולה להיות שלמה עם מעשים שפגעו באדם שאני הכי אוהבת בעולם, והאם אני באמת שלמה עם זה? אם ככה זה פגע בה? אני לא יודעת כבר.
אני אלך לחפש משהו לאכול
אולי גם קצת לזוז יעשה לי טוב
בויפסנה עשיתי הליכה שלוש פעמים ביום
לא יאמן שזה היה רק לפני כמה ימים
מרגיש שעברתי חודש בשלושה ימים האחרונים