בוקר
נרדמתי לאיזה 11 שעות
היא לאיזה 13
אני מרגישה יותר טוב
לה הכדור שינה מחק הכל ועכשיו הכל מכה בה חזרה והיא לא בטוב
אבל הצלחתי לשכנע אותה לעשות פעולות כמו להתקלח
לא יודעת איך זה ימשיך כל זה
אני רוצה לדאוג לה ולהיות שם בשבילה
בינתיים קצת מתעלמת מהלב שלי
האמת שהפגישה עם המטפלת הזוגית קצת הכעיסה אותי, סך הכל היא כן הייתה די רגישה לשתינו, אבל יש דברים שהיא אמרה שהשתמע מהם דברים עלי שלא אהבתי
לא יודעת מתי נדבר על הסיבות שלי לכל זה, לא בזמן הקרוב זה בטוח
כמה שהכל כבד קשה לי מאד, אבל לא הייתי במצב שלה אף פעם, אני לא יודעת מה היא חווה, אני רק מנסה להיות רגישה ואמפתית
למרות שבתוכי יש מקום שאומר, אני לא מבינה מה כבר קרה. אני אוהבת אותך ורוצה להיות איתך, פשוט היו לי רגשות גם למישהי אחרת, עשיתי טעות שעשיתי משהו בלי לדבר איתך לפני. היא פוחדת לאבד אותי, וכואב לה לחשוב שהיה לי משהו למישהי אחרת. אני מבינה שהכל נוגע בפצעים הכי עמוקים של הילדות והלב, ושמה שמתעורר לא קשור רק אלי אלא לפצעים שלה. אני לא מורידה מהאחריות של מה שעשיתי, עשיתי ביודעין משהו שיפגע בה. אבל אני באמת לא מבינה למה זה כל כך קשה ונוראי. אולי היא תסביר לי בשלב מסוים מה היא מרגישה ואבין יותר. ושוב, אף פעם לא הייתי בסיטואציה הזאת. הייתי איתה בסיטואציות אחרות של חוסר ביטחון משווע שאיבדתי את הראש על הרבה הרבה פחות. אבל שם היא לא הייתה לידי להגיד לי שהיא איתי והיא אוהבת אותי ונעבור את זה. אולי זה לא כזה משנה הנוכחות האוהבת שלי עכשיו אחרי שעשיתי משהו שפגע בה ככה. אני לא יודעת. אני רק מקווה לא לאבד את הסבלנות שלי בשלב מסוים כי זה בטוח לא יהיה טוב. אבל אני לא יודעת עד מתי היא תימשך, הסבלנות. מתחילה להרגיש מעורערת ביחס למה שאני חשבתי שאני מרגישה ורוצה. כמה שבוער בי להיות מסוגלת לדבר על הצד שלי, על החוסר שלי שגרם לי לעשות את זה, ולא הולך להיות מקום לזה עוד הרבה זמן, אני לא חושבת. לא בטוחה כמה זמן אני אשרוד את זה.