בטעות הלכתי לישון ב3 כי ביליתי יותר מדי זמן האינטרנט בקריאה על ספרים של magick and hermeticism, ואז בשיחה נעימה בכלוב, וגם אינסטגרם היה שם כמובן. המיטה נוחה לי להחריד וגם השמיכה אבל בכל זאת קמתי ב8 וישנתי מעט מדי שעות, ואז הייתי מאד ערה וקצת בחרדה וחשבתי על ריפוי ועל קריסטלים ועל דברים שאני רוצה ללמוד שקשורים לריפוי, ודיברתי עם הצ'אט על קונדליני ועל אתיקה בטיפולים אלטרנטיביים וקיבלתי המלצה לעוד איזה 8 ספרים שהורדתי. Spiritual bypassing, ועוד ספרים שקשורים להתעוררות קונדליני, התעוררות רוחנית והקשיים שם, ובכללי מדריכים לאנשים שחווים חוויות רוחניות והקשים הנלווים לכך. ועכשיו אני מרגישה די מרוקנת ועייפה. הייתה לי שיחה קצת קשה עם בת הזוג, שאמרה שנשמע שאני עכשיו במקום מדהים והכל טוב לי, והיא במשבר ומתפרקת לגמרי, ועברו רק שבועיים מאז כל מה שקרה. שמה לי מראה לא קלה לחוסר רגישות שהייתה לי שם. אין ספק שההתמודדות עם בת הזוג מקרקעת אותי חזרה לאדמה. חשבתי ואמרתי לה שהיא צודקת, ואני מצטערת, ואני צריכה לשים לב לאיך אני אומרת דברים מסוימים. ואז חשבתי עוד על זה שאני רוצה להיות אדם בטוח, עבורי, ועבורה. רוצה להיות התקשרות בטוחה עבורה. ואני מרגישה שאני בתהליך של זה. אני שמה לב לתגובות שלי לסיטואציות חיצוניות, לסיטואציות בקשר, והן הרבה יותר סבלניות, שקולות, חומלות. שופטות לכף זכות. אותה, ואת עצמי.
אני אדם שמאד מתמסר, וגם מאד מטיל ספק. ואני חושבת שזה טוב שיש לי אותה פה שאומרת, הלו חכי רגע לאן את עפה כל כך גבוה. פה נראה לי נכנס הסיפור של מעקף רוחני, שאני מנסה to put myself in check ולשים לב שאני לא נופלת לשם. קל לעלות גבוה עם החוויות הרוחניות ולהשאיר מאחור את הרגשות הכואבים יותר, או אמיתות כואבות כמו העובדה שעשיתי משהו שפגע מאד בבת הזוג שלי. זה חשוב לי להישאר מחוברת, כדי להצליח לעלות גבוה. היא פוחדת שאני אשתגע, או אלך רחוק מדי בדרך רוחנית שתנתק אותי ממנה. אני מבינה אותה, ואני גם במודעות לדברים האלה, לאיך דברים מסוימים שאמרתי עשויים להישמע מהצד. אני גם חושבת שהיא נתנה לי איזה כאפה קטנה ועדינה היום עם מה שהיא אמרה, והיא באמת צודקת. אני לא יכולה לעלות גבוה ולהשאיר אותה מאחור. יש גם השלכות לדברים שעשיתי מתוך התדר הגבוה, נתתי לעצמי ללכת אחרי התחושות והלב הפתוח והמלא אהבה, וחציתי גבולות של הקשר שלנו. נכון, היה שם משהו שהרגיש מאד נכון וטהור, אבל בו זמנית הוא לא לקח בחשבון בן אדם שחשוב לי ואת הרגשות שלה. האמת, אולי עכשיו זה עושה לי קצת סדר בתחושות הסותרות שהרגשתי עד כה ביחס לזה, שלא הבנתי איך אני גם שמחה על זה שזה קרה כי זה נתן לי המון, וגם עצובה ומתחרטת שפגעתי בה. אני מרגישה בתוך עצמי שאני לא רוצה לנטוש מאחור את הקרקע, או את הקשרים שחשובים לי, למען ההתפתחות האישית שלי. זה לא מרגיש לי נכון. וגם אני יודעת שאני תמיד מתרסקת חזרה למטה כשאני לא נשארת מקורקעת. אני מקווה ללמוד את הדברים האלה בתקופת החיים הנוכחית, איך לעשות שמיים וארץ ביחד.
בכל אופן. עכשיו אני ממש עייפה ובטטה, לא יצאתי מהמיטה עד 12 וחצי. הזמנתי אוכל לחדר ואני יושבת במרפסת, לא מצליחה להזיז מבט מהטלפון. כבר כמעט 2 עכשיו. ההתרגשות והתשוקה לא חיים בי עכשיו, ואין רצון לקרוא אף אחד מה20 ספרים שהורדתי בימים האחרונים. וגם לא כל כך לפגוש בני אדם. אמרתי שאלך לשוק היום עם חברה מדרמקוט, שאני קצת מנפנפת בשבוע האחרון כי היא התחילה לעצבן אותי קצת. אמרתי לבת הזוג שאבדוק אם יש שם בגדים ארוכים בשבילה לקור. וואו אין לי כוח לזוז. מה עושים. שוקלת להזמין עוד אוכל ולעשות שנצ לול לא יודעת אם עוד אוכל זו טעות מרה כעת.