"עת השתחררתי המליצו לי הרופאים על ביקור חודשי בנמל התעופה, זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה..."
הבן אדם היה גאון, שבסוף מת בגלל קרציה בעוד רובנו חיים איתן סביבנו או עלינו, אבל הטקסטים שלו למי שמעמיק בהם יודעים לתפוס אנשים בנקודות מדויקות, כל אחד מוצא שם מקום בין שורותיו של מאיר - דלת אחורית, ארול, טיפש חכם, מזכרת למאוננים, כולם סיפורים ששרים פסקול של הרבה אנשים שאולי לפעמים לא מודים בהם
מידי פעם אני מקשיב להמלצותיו מבין של הגיגו ואף שאין לי עוד אין את היכולת להסתכל על מטוס גדול ממריא מבפנוכו אחת לחודש אני משתדל לעשות זאת ככל הניתן, זה באמת עושה לי טוב.
העת לא מאפשרת לברוח רחוק ולהרבה זמן אז החלטתי לקחת טיול במורדות נתיב הזכרון, הזמנתי טיסה לאילת והתעקשתי למצוא אחת דווקא במטוס הזה עם המאווררים, שצריך להתכופף במעבר ויש בו רק שני כיסאות בכל צד, כזה שטסתי בו לבד מידי חופש גדול מגיל 7 בערך כשההורים רצו קצת שקט ואני התנחלתי על הספות של המשפחה האילתית על מספר שלוחותיה. עכשיו אני לא יודע אם זאת הרומנטיקה שבנוסטלגיה, אולי העובדה שמרגיש לי שזאת נקודת הזמן שבה יצר ההרפתקנות שלי סוף סוף קיבל דרור, הסקסיות של עולם התעופה של לפני טיסות שוקולד(ולדעתי אני תיכף עולה על אחת כזאת), אבל כל הדבר הזה עושה לי נעים למרות שבסוף יש סיכוי טוב שאנחת לאווירת תימניאדה במקרה הטוב או ליכודיאדה במקרה הרע.
בתקופה האחרונה מרגיש לי נכון לנבור במה שהיה כדי להבין איפה חלה שגגה, איזו פניה היתה לא נכונה ואולי איפה אפשר לעשות פרסה או לפרוץ דלת חדשה, או אולי סתם להזמין ברגר קינג בשעה 08:30 כי זה שדה תעופה וזה לגיטימי. אז בעוד שעה וחצי מעכשיו אנחת ל45 מעלות בצל לבוש חולצה שחורה, חיש מהר אלך לדפוק על דלפק הקבלה, תנו לי את הכרטיס במהרה, ככה יותר קל הלחץ על העין השטופה, או שאולי רק אשב לי בבריכה, הגיע זמן לחופשה קצרה.
נ.ב - ניתן להעביר בקשות להברחת אייפונים מאילת, דמי משלוח מופקעים מובטחים
