הפיניקס העולה

הלילות החשוכים

החושך הוא כמו שמיכה רכה שעוטפת אותנו כשקצת קריר, כשיש רצון להתכרבל, כשיש צורך להיעלם.

שם, בחושך, בלילות, אפשר להיות מי שבא לנו, להיעלם, להתחבא, להיות מי שאנחנו, להיות מה שאנחנו רוצות להיות. אהבה, שנאה, פחד, ביטחון, יש ואין, הכל נמצא בחושך כפי שנמצא באור. 

החושך מטעין אותנו לקראת האור.

באור אנחנו בחוץ, נראות ואין לאן לברוח להתחבא, בחושך הכל אפשרי, כאשר באור כשהוא נדלק ודולק אנחנו רואות ונראות, אנחנו מאופשרות לחיות כמו שאפשרי לנו, בכל קשת הרגשות והתחושות.

הלילות החשוכים לא מפחידים, הלבד שם מועצם פשוט, כי באור כולם בחוץ, הכל חי, בלילה זו רק את עם עצמך, חובקת את הכרית ומתכרבלת עם השמיכה, שהיא החושך, עת עצמך עם עצמך, מכורבלת בקונכייתך.

אילו רק תחבקי אותך, תאהבי אותך, ייתכן והלילות יהיו פחות קשים לך.