דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

שאני צריכה קצת חברה,

הצרכים החברתיים שלי מבקשים ממני קצת תשומת לב,

מתארת לך כמה אני בודדה במקום שבו אנחנו גרים,

כמה אני מוקפת אנשים טובים, נשים מהממות, שאף אחת מהן לא מצליחה להיות אשת סודי, לקבל אותי כמו שאני,

אני אפילו לא מנסה לשתף אותן, כל מי שאני, כל הבחירות שלי בשנה הזו זה הרבה מעבר ליכולתן להכיל, הרבה מעבר ליכולתי..

אתה מקשיב ממש ואומר לי חצי בצחוק שיש לך פיתרון, "תוסיפי מטופלים.."  אני מנסה להסביר לך את ההבדל בין מטופלים לחברים, זה לא שאתה לא מכיר אותו, זה שפשוט לך זה מספיק ולי זה בכלל לא קשור, אני צריכה חברים שאני ארגיש איתם בנוח להיות חשופה, להיות אני..

אתה שוב ברוב קשב, ואז אתה אומר "מזל שיש לך אותי ואת הילדים מאמי.. " ואני נושמת עמוק, מבינה שאתה לא מסוגל להבין, או אולי לא רוצה לשמוע את מה שאני מבקשת ממך בלי מילים..

אבל זה גדול ממני, הצורך שלי בקצת חופש, בחברים שאני לא מכירה, בלהיפתח לחוויה חדשה, חזרתי מוארת בפעם היחידה שהייתי בזה, הקוברה שבי מתעוררת, אני מרגישה, היא תיכף תרים את הראש ותתפתל בתוכי ותהיה רעבה לתשוקה שלה, חיים שלי, תן לי להאכיל אותה קצת, בטיפין טיפין, תן לי להשביע אותה קצת, שתהיה בשליטה, שלא תטרוף לי את החיים שוב, אני מתחננת בתוכי..

"אני צריכה קצת חופש" שומעת את עצמי מגמגמת לך, רק קצת חופש ואני חוזרת אליך חדשה, לא יהיה בו מגע עם אף אחד אני מבטיחה, אתה שותק והעיניים שלך מושפלות, אתה שומע בברור את מה שאני מבקשת עכשיו, אתה ממלמל לי באכזבה "תעשי מה שאת רוצה, את לא מבקשת, את מודיעה.." אני שותקת בכאב, אם היית מבין כמה זה צורך קיומי עבורי, היית מצליח לפתוח אליו את הלב, לא אזדיין עם אף אחד שם, אני יודעת, אבל לך זה לא משנה, אין לך אמון בי, שוב איבדתי אותך.

אני מנשקת לך את היד גבר יפה שלי

ומבקשת בלב סליחה

אחטא ואשוב אחטא ואשוב

ואחטא...

* על כל פשעים תכסה אהבה *