בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

על החיים
על המוות
ועל החיפוש..
לפני חודשיים. יום ראשון, 8 במרץ 2026 בשעה 17:22

גורמת לשלי להתאייד,

ככה ברגע, בין מלמולי ברכות, בין ארוחות, לפני ואחרי הנחת התפילין, בין התפילות,

איך לספר לך את הקדשה הקדושה שאני, בלי שתברח לאנחות?

אתה כותב לי את תחילת המילה תחתונים רק עם ת' ושלוש נקודות, מדמיינת אותך מסמיק כשאני כותבת לך את המילה דגדגן, ככה, כמו שהיא, בלי רמזים, בלי טשטושים, בלי מחיקות 

איך לספר לך שאני כותבת תשוקה ואהבה וכאב של לב וזיונים ואהבות?

אתה לוחש לי שאתה אוהב את התחרות האלו שאני שמה עלי לעת ערב בתמונות, ואני רק חושבת מה יקרה אם תדע שככה הייתי הולכת, ממש עד לא מזמן, רק עם התחרה השחורה, השקופה הזו, עם הפיטמות הזקורות, והיו מריירים עלי בערמות, בלי להניח עלי אצבע, כמו הנרות של חנוכה, לראותה בלבד, עד שהיה אפשר גם עוד..

אתה יונק ממני חזק מידי, בדחיפות מידי, זה כואב לי, מעיר בתוכי רעב ישן שכבר הרדמתי בפקעת של גניחות, ושואל אם הכאבת לי מידי, מנשק אותי בעדינות של נסיכות, איך לספר לך שעוד לא התחלת בכלל להכאיב לי, לנשוך אותי כמו שאני אוהבת, להשאיר עלי סימנים סימנים, כחולים וסגולים שירטיבו אותי, שאוכל להיזכר, כל פעם שאשכח את עצמי, שאמציא את עצמי מחדש, שאשכח מי אני בשבילך, בשבילי

 

 

שלא אזכור.

 

לפני חודשיים. יום שישי, 27 בפברואר 2026 בשעה 11:22

מחר אתה רוצה שאני אכיר את הבן הקטן שלך,

בסוג של סיפור שאתה מספר לו ומפגיש ביננו,

ואיכשהו מאז שאמרת לי אין בי מנוחה,

מנסה להסביר לך אותי, את כל השריטות שבי, אינסוף שריטות, בריאות, חולות, פגיעות, יפייפיות, מכוערות,

מנסה להסביר לך מי אני לפני שתיפול למראה עיניים, לחיוך, לעיניים המאירות שלי, לפני שתרצה להכניס אותי ולהיכנס אלי עמוק כ"כ ,  מנסה להסביר לך מי אני לפני שתראה את החוכמה, את העומק, את הרגישות שפועמת בתוכי, לפני שתראה את העוצמה, את חוש ההומור, את היופי הזורח הפנימי, החיצוני, לפני הכל, לפני שתיפול, מנסה לספר לך בחלקי מילים ומשפטים, לגלות לך אותי, למקרה שחשבת שהצללים שלי פשוטים, רגועים, מנסה לומר לך עד כמה הראש שלי קינקי, עד כמה הוא עף וחד, עד כמה אין בי שום גבולות, עד כמה יש בי אינסוף גבולות, פחדים, שעוצרים אותי, את כמה שאני לבנה שזקוקה לשמש שלי, ואתה שומע מעט, לא לגמרי מבין, מחייך, דלוק, מודלק, מנסה לדחוף אותי לעזוב את הבית שלי ולעבור לגור לבד, לא רואה עד כמה הקצב שלי מדברי ,  בדיוק כמו הקצב הפנימי, אישה שמבשילה מהר מהר לאט לאט, עוד לא סיפרתי לך עליו, על הצל הכי גדול שלי, זה שעוד רגע ארבע שנים בחיי, זה שהפך את היום ללילה ואת הלילה ליום, זה שאני בורחת מפניו, זה שאין לי לאן לברוח מפניו, זה שלצערי כל פעם מרכיב ומחבר אותי מחדש..

זה שהזרע שלו עכשיו בתוכי, בלי שתדע, בלי גאווה, אבל אם להיות כנה גם בלי בושה, כמו נידונה לסוף ידוע מראש, של גבר אחרי גבר בחיי, המודלקים, המאוהבים, הנופלים, מכורים אלי כמו שאני מכורה אליו.

 

 

 

מנסה לספר לך אותי...

 

 

 

 

 

 

* ילדה טובה *

 

לפני ארבעה חודשים. יום שישי, 2 בינואר 2026 בשעה 13:46

סקס מלא,

לא מכניסה לתוכי אנרגיה של אף גבר,

נהנת מהמשחק, מהמגע, מהחוזק, נהנת מכל מה שמרגש, נהנת כשהוא נוגע בי, מכניס את האצבעות, מתמוגג מהרטיבות, ממשש, נהנת מהלשון שלו מלקקת טועמת, נהנת מהלשון שלי טועמת אותו, יונקת בתנועות מציצה עדינות, שואבת לעומק, מסובבת את עצמה על הקצה עד שאני שומעת ממנו קולות ועוד קולות... גומרת איתו או עם הידיים שלי במקביל,

וזהו...

אין יותר חדירות בתפריט שלי, ההבנה הזו שזה לא סתם אקט, או עוד אקט, הידיעה הזו שזה מחבר אותי אליו כשהוא בתוכי, זה קושר אותי, רגשית, נפשית, נשמתית, הבנה שנחתה עלי פתאום, כשקלטתי אותי,

ואני לא רוצה להיות קשורה, בטח אם זה קשר שאין בו מחויבות או שייכות, אני לא בנויה לכמיהה הזו שקוראת לי באופן טבעי כשהזין שלו בתוכי ובטח אם הוא גומר ומשאיר את האנרגיה שלו בי, אנחנו מסיימים אבל אז זה לא מסתיים אצלי, אני צריכה קשר אח"כ, מתאכזבת, מתבלבלת, מצפה, שזה סתם סבל מיותר בטח כשאין ביני לבינו כמעט שום דבר...

ברור שלא עם כל אחד זה קורה לי, ויש כאלה שהייתי איתם ולא נקשרתי, אבל ביני לביני אני יודעת שזה קורה לי כמעט תמיד, אם אני שוכבת עם מישהו זה בד"כ כשאני מרגישה כבר חיבור והאמת שנשבר לי מזה...

אז ברגע של אמת פנימית הלכתי לטבול במקווה, מה שלא עשיתי מאז הגרושין, כבר שנתיים, ונתתי למים המופלאים לעטוף אותי, לחמול עלי, לטהר אותי כמו שאני אוהבת ואז קיבלתי החלטה ושמתי כוונה שעד שלא תגיע, בדיוק בדיוק שלך, של מי שלא תהיה, לא יכנס אלי זין אחר, לא תחדור אנרגיה שתקשור אותי יותר, שתחבר אותי בחבל טבור שקוף לגבר שהוא לא שלי ולא יהיה, אני שומרת על עצמי בענווה ולא קוראת עלי תיגר, ואני יודעת שאם אני אהיה בקשר משמעותי כנראה המילים האלו לא יחזיקו כ"כ שום דבר, אבל בנתיים כבר חודשיים אני נהנת ממש, ומשחקת איך שבא לי ועם מי, ומראש אומרת שזה עד ללחדור אלי, זה הגבול שלי... וזה משאיר אותם קצת מבואסים ואת חלקם מעט מבולבלים, אבל אותי זה משאיר משתנה שלא תלוי באחרים...

 

 

 

 

wish me luck

לפני כחצי שנה. יום שני, 10 בנובמבר 2025 בשעה 15:39

קראו לה מקדש

וזה היה לפני רגע, כמה ימים ממש,

והיו שם גברים ונשים מעורבבים יד ביד, ורגליים ופיות ואיברים שרוגים וקולות של גניחות על גבי גניחות על גבי גלים של אנשים

ומלמעלה הם היו נראים לי כמו אוסף גדול של חשופיות, ומלמטה כמו מרצפות לבנות וחומות,

ואני הייתי מצונפת בפינה, מנסה עוד להבין מה בשם האלוהים אני עושה, מחפשת בתוך העיניים שלך אישור לזה שאני שם, ברגע הזה איתך,

ואתה היית בתוכי מעלי, והשמן ביננו מחליק את הגוף שלך לשלי עד בלי די, והזין שלך הגדול ביותר שחוויתי מילא את כולי והיה שם רעש מביך ומצחיק שיצא לי מהכוס כל רגע שנכנסת ויצאת מתוכי

ואת החיבור איתך כ"כ אהבתי, אבל כל מגע נוסף בי, כל יד שבדרכה מעט ליטפה אותי, גרמה לי להיצמד אליך עוד יותר,

 

 

הכי הרבה שיכולתי.

 

 

 

 

 

 

****

בוחנת גבולות 

לפני כחצי שנה. יום שבת, 18 באוקטובר 2025 בשעה 7:16

אורִי קראו לו, עם חֻולָּם או שׁוּרוּק,

שהכרנו בקיופיד ודיברנו בהודעות פעמיים בערך לפני אותו יום חמישי, אולי בהודעה השישית בסה"כ, כשכתבתי לו שעמוס לי בבית ובא לי סופ"ש במקום רחוק,

וככה כמו שהוא, לא מכיר אותי בכלל, לא נפגשנו מעולם, וככה כמו שאני, לא יודעת אם הוא נורמלי או לגמרי מסובב, קבענו דייט ראשון סופ"ש במלון קסום בצפון, ובלי התלבטות או יותר מידי הרהורים, הוא קבע מאיפה הוא אוסף אותי, אמר שממלא את המקרר במלא אלכוהול שווה ודברים טעימים, והוא מביא גם קוק הוא רוצה שאתנסה, ואני כיאה לדוסית כזו פחדנית, שבתוך תוכה חייה על הקצה, הסכמתי לסופש, הסכמתי שניסע באותו האוטו יחד אבל עם הקוק זה כבר עניין של פחד, והסברתי וחזרתי והסברתי שגם לג'וינט פשוט אני לא הטיפוס, שאני מפחדת לאבד שליטה, וקוק מעולם לא ניסיתי ובטח לא עם מישהו שאני לא מכירה, ואיכשהו הוא קלט אותי והבין עם מי יש לו עסק, וקלט את הזונה מחד ואת הילדה הטובה מעבר והירפה מהנושא ואמר שאני בטח לא אעשה מה שאני לא ארגיש בנוח איתו וצחק שהוא יודע שאני לבד ארצה והוא פשוט מחכה,

וכשהחנתי את האוטו בנקודת המפגש, ראיתי אותו עומד שם ליד הרכב שלו הענק, עם סיגריה, מסתכל עלי במבט כזה סקרן ומעט נרגש, ונתנו חיבוק כזה של חברים, והוא אמד אותי בעיניים שלו בחצי חיוך כמו סחורה שפעם ראשונה רואים, והשיח זרם, והיה צחוקים וציניות וקצת שיחות על החיים ופה ושם יד שלי על העורף שלו עושה לו נעים, ופה ושם היד הגברית שלו על הירך שלי מלטפת, מונחת, פועמת לי בפנים, ואז הוא שאל אם מתאים לי שהוא יסניף ומה זה יעשה לי אם אני לעצמי אסכים, ושבא לו להיות הראשון שגורם לי לשחרר את עצמי, ואיכשהו הוא גם לחץ וגם קיבל אותי כמו שאני, ועם כל הפחד שלי הסכמתי, ועצרנו בצד בתוך פרדס כזה ירוק אינסופי, והוא שאף לאף שלו ואז הסביר לי איך ונתן לי תחושה שאני יכולה לסמוך עליו ולשחרר ושאפתי פנימה גם אני בדיוק כמותו, וחשבתי שאני לא מרגישה כלום ושזה לא עושה לי שום דבר אבל רגע אחרי הייתי מפושקת על הג'יפ המפלצתי שלו, והלשון שלו גילתה לי עולם שלי עלי ועליו  והשמש ריצדה לי בעיניים בגוונים של צהוב וכחול והצחוק שלי התערבב עם גניחות כאלו מתוקות של פליאה ואינסוף, והוא ליקק אותי ואכל וטעם וגנח ועף כ"כ בעצמו, וזה היה מטורף, רגע לפני ללטף לו את העורף ורגע אחרי לגמור לו בפה בערבוביה כזו של עונג וכאב מהול בצחוק, וכשרעדתי הוא הכניס אותי לאוטו ונתן לי לשתות, וכשנהגנו היד שלו היתה בתוכי כבר, מתענגת מהרטוב, וכל עצירה התנשקנו, והיתה תחושה כזו של נינוחות של שנים, של היכרות עמוקה מבפנים, והוא סגר לנו מלון מטורף ולא הסכים שאני אתחלק איתו בכלום, ושחררתי בפעם הראשונה בחיי לתת לו לתת לי מההתחלה, בלי להרגיש לא בנוח, או להרגיש שאני מנצלת, או להתעקש איתו לשלם גם, או לעשות מזה סרט, ופשוט שיחררתי ואז שוב כשהגענו, ושוב כשהוא ירד לי בלי הפסקה ולקח קוק בלי הפסקה מהרגע שהדלת נסגרה מאחורנו, ונתן לי גם שוב ושוב ושוב והתעצבן שלקחתי מעט מידי לדעתו ולא השתחררתי כמו שהוא רוצה לטעמו ומלא נשים התקשרו אליו תוך כדי והוא דיבר עם כולן יחד איתי ואחת אחרי השניה סיפרו לי איך נפלתי טוב ואיזה גבר שווה, ומלא תמונות של עוד ועוד נשים שהוא עשה בזוגות, בשלישיות, ברבעיות והסיפור שלו על אישתו שבגדה בו, על הכאב שהיה כשהוא גילה, על זה שאחר כך הוא שכב עם כל החברות שלה, אחת אחרי השניה, בלי שהיא תדע, וארוחות גורמה שהוא לקח אותנו בשבת, וסקס ועוד סקס, ופליאה שלו שהזין שלו עומד ממני למרות הקוק, כ"כ,  ושבד"כ הוא לא מכיר את זה, זה משפיע על הזיקפה שלו וזה לא קורה, ואני נתת לו לאהוב אותי מכל כיוון ונתתי לי לאהוב אותו, וישנו מחובקים כל הלילה, למרות שמאז הגרושין שלו הוא לא ישן עם אותה אישה שהוא זיין ביום, גם בלילה,

וצחוק, מלא צחוק, ואותי מספרת לכולם שאנחנו 10 שנים יחד ושהוא הגבר הכי מפנק, הכי מתוק, וכשהוא מזמין לי במסעדה המלצר לא מבין אם הרגע הכרנו כמו שהוא אומר או שאנחנו חיים שלמים יחד ולמרות זאת הוא לא יודע מה אני אוהבת לאכול...

וסופשבוע נגמר ואנחנו בדרך חזור ,  ויש שתיקה כזו של מבוכה, והוא רוצה יותר, והוא מוכן ליותר הוא אומר ואני מסבירה לו שזה לא אני העולם הזה שלו, שבו כולם שוכבים עם כולן, שסקס זה כזה דבר סתמי, שזרוק ברחוב, וזו לא אני, וזה לא החיבורים שאני יוצרת, והגברים בחיים שלי נשארים בחיים שלי גם שנים אחרי כן, אני מתחברת, אני נקשרת, אני בכלל מונוגמית, והוא מלא בנשים, וכולן ערומות ורוצות אותו ומחכות לקוק שהוא יקנה ויעיף אותן כמו שהוא עשה איתי, וזה סתמי לי ולא קשור לחיים שלי, והוא מקשיב ואומר לי שזה נכון והוא לא יכול להיות מה שאני רוצה ואני יודעת שזה נגמר ויש בי כזה צער שהחיבור הזה שהיה לי איתו עבר, והוא מוריד אותי ברכב שלי ונותן חיבוק כזה עוטף אבל פחות מחובר ,  וגורם לי להבטיח לו שכל פעם שיתחשק לי להתנסות, לא משנה במה הוא הטלפון הראשון שאני עושה, ואני צוחקת ואומרת לו שאני יותר משעממת ממה שזה נראה והוא מסמן לי בעיניים שאני הכל חוץ ממשעממת, והוא רואה אותי ממש.

ולמחרת הוא מתקשר לומר שהוא מוכן להיות איתי בזוגיות מונוגמית, ושבא לו שאני אתן לזה צ'אנס ושאני אתן לו לדאוג לי ואשחרר את עצמי לידיים שלו ממש, ואני צוחקת ושולחת לו חיבוק מרחוק ואומרת לו שמה שלא קרה ביננו כל אותן 10 שנים לא יקרה עכשיו ושאני יותר מרובעת ממה שאני נראת ואורי מקשיב לי, אני יודעת שהוא מבין שזה נגמר כשהוא שותק, כשאני שותקת, כשזה נגמר.

 

 

 

 

* זכרון *

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 16 באוקטובר 2025 בשעה 6:22

לא כ"כ מזמן, 

הייתי מאפשרת לי, וואו כ"כ הרבה, לגעת, לדעת, ללמוד, לטעות, ליפול, לקום וליפול, לטעום, לירוק, להצטלם, לאונן, לדפדף, להיתקע, לזרום,

היה בי כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה תשוקה, חמה, מבעבעת, שורפת, מחממת, קודחת, מחיה, ממיתה

ובשנתיים האלו של המלחמה אבל לא רק, של הגרושין שלי, אבל לא רק, משהו נשבר בי, משהו כבה בי, משהו ניסדק...

וזה לא השימחת חיים, יש לי אנרגיה חיה, מדבקת, עם חיוך מאוזן לאוזן תמיד, זה החיוניות, זה החיות, משהו בי מת, מה שסיפק אותי ואולי עוד היה מספק אני כבר לא מאפשרת לעצמי לקבל או לתת, איפה האישה הזו שהיתה כולה אש בוערת? שהתנסתה? שלא פחדה ? שהלכה על פי רוב רק בדרך שהיא חלמה, שהיא גילתה, שהיא רצתה? איפה היא נעלמה?

 

במקומה יושבת אני,

על כיסא המטפלת רוב היום, או על כיסא האמא, המאוזנת, השקולה, האוהבת, המאופקת, הסגורה, זו שחזרה להיות תמיד

 

 

 

 

 

בשליטה. 

 

 

 

 

 

* הרהורי חרטה *

לפני כחצי שנה. יום שני, 25 באוגוסט 2025 בשעה 8:09

הן המצפן לטיב הקשר הזה עבורי, זו הדרך של הנפש שלי לתקשר איתי ברבדים העמוקים ביותר, ממש כמו החלומות שלי, זו הדרך שלה להזהיר אותי מהאם זה יהיה קשר שימלא אותי ולא רק ירוקן, שיעניק לי ולא במסווה של ירושש, שיחזק אצלי ולי את הביטחון ולא רק יערער...

וממש הבוקר הבנתי את זה, רגע אחרי שחזרת לחיים שלי אחרי חודשים של שקט ממך ושל הדיפה שלי, של זוגיות שהיתה לי ומילאה אותי, ואיך שנגמרה חזרת וחזרו איתך גם ההודעות שלך שהופכות אותי, והקול שלך שקבוע מרטיב אותי והחוכמה שלך לקרוא אותי ולומר לי מה מה נכון לי ומה לא נכון לי וזה שאתה קטן ממני ואיכשהו מולך זו אני זו שכל הזמן קטנה, וחזרו המילים הבוטות שלך שהן כ"כ רחוקות ממני ומגרות ומפתות, שונות כ"כ מהמהות שלי, וחזר בי הדחף לשמוע אותך כל הזמן, ולענות לך להודעות ולשיחות, ולקרוא אותך כותב לי אני אוהב אותך לראשונה, ולשמוע כמה חשבת עלי וכמה שאין לי לאן לברוח ממך, ובלי להרגיש צעד אחרי צעד, תוך יום אחד, אני שוב שם איתך, כל כולי איתך והכל עם חיוך כזה מפושק, מטופש, והבטן שלי כואבת, הומייה ואני סוג של מריירת עליך, נוזלת את עצמי לדעת רק מהמחשבה שעוד רגע אני ארגיש אותך ממש,

 

ודווקא איתך ואולי בגלל זה גם כל העוצמות, לא שכבתי מעולם, וכבר היינו קרובים בנפש ובגוף וכבר הרגשת בנוח לקחת ממני בלי גבול אבל עם גבול, וכבר לקחת ממני מידי והרגשתי שנתת כ"כ מעט, שחתכתי ממך את כולי בשבריר שניה, נעלמתי לגמרי מהחיים שלך והשארתי אותך מחפש אותי מאז, 

 

ובמשפט אחד "בא לי ללכת איתך לאיבוד" שנגע בי איפושהו בתוך האיבוד שבו אני הולכת עד בלי די ברגע אחד חזרת שוב בקול תרועה רמה לחיי,

 

והפנטזיות הן חזרו איתך, בעוצמות שרק איתו אני מכירה, פנטזיות של חיבור מיני עמוק ומטורף, של ניצול ושימוש וחוסר אונים, פנטזיות של מעשים מרצון וכאלה שלא מרצוני, פנטזיות על נשים וגברים, על אינסוף גבולות שקורסים עמוק מבפנים ועליך, באמצע של הכל מלהטט בתוכי, וזה הכי רחוק ממני, מהילדה הטובה, הפחדנית, האמיצה, שאני, ועדיין אתה בין קודש לחול בדיוק כמוני, והיום הבנתי אחרי הפעם הרבעית שאני נוגעת בעצמי מהבוקר עליך ובגללך, שאין בי רצון להרפתקאות האלו, אין בי רצון עוד לרוחות הסערה, אין בי רצון שתבוא ותטלטל, ונענע, ותמוטט את הסירה, ויש בי כמיהה עמוקה לשקט, לילדים שלי, לרוגע שבי, לאיזון, לבית, לאיש שלי, לפיתה המושקעת שהוא מכין לי

ולכלבה שלי,

 

 

 

לכלבה.

 

 

 

 

 

* תובנה *

 

 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 21 באוגוסט 2025 בשעה 15:09

את הידיים שלך,

הארוכות, היפות, החזקות, העדינות

את הידיים של הפסנתרן שלך, את האצבעות הארוכות שלך, הדקות,

את הידיים שמחזיקות את הקטנים שלנו ומחבקות אותם עכשיו בים ומאמצות אותם אל חיכך החם, את הידיים ששומרות עליהם ומגנות ומגוננות, ועוטפות, ודואגות להם כ"כ , 

את הידיים שהיו מחבקות אותי ומאמצות אותי ומדביקות אותי אליך ועכשיו הן מתעלמות מקיומי, הן מיתמות אותי ומייתרות אותי, הן משאירות אותי מחוץ לחיבוק, מחוץ לליטוף, של כל הלהקה שאתה מצמיד אליך, בידיי האינסוף, את כל הגורים שלנו אתה אוסף לחיבוק הדוב ואותי השארת אי שם מאחור, נענשת, מולקת, מוקעת, צופה עליכם, מנסה להתקרב ונהדפת פעם אחר פעם, נחמצת לדעת שאם היית עם אישה אחרת היית מסוכך עליה כמו יער עד, כמו עץ ירוק עד, כמו הצל שלי, כמו שורש ענק, כמו העוגן שלי

 

 

שהיית.

 

 

 

 

 

 

 

* מחיר 2 *

לפני כחצי שנה. יום שבת, 16 באוגוסט 2025 בשעה 7:48

אוכל אותי, טורף אותי, שותה אותי כמו מסומם, עם מבט מזוגג, הלשון שלו עולה ויורדת, עולה ויורדת, מצליפה, יונקת, לפעמים בתנועות קטנות גם נושכת בתוכי, עד שאני גונחת את חיי, הגבר שלי מאכיל אותי, סירי סירים, סעודות מלכים, בזמן שאני עובדת בחדר, הוא מכין לי לחמניות חמות מלאות בדברים, הגבר שלי מפריע לי כשהטיפולים מתארכים, מתקתק לי בדלת תקתוק נחוש, עצבני, נגמרו 50 הדקות הוא לוחש לעברי, את צריכה לאכול אהובתי, הגבר שלי מקלח אותי, בניחוח סבון מפונפן, עדין, מתקתק, עוקצני, מחליק על פטמות חצופות, על בטן רכה, על ישבן לבנבן, מצמיד לקרמיקה קרה, מועך את גופי, מנשק עד בלי סוף, כורך את רגלי סביב איברו, עת גומר בתוכי, הגבר שלי אוהב את הים, מצמיד אותי אל לוח ליבו, גלים סוערים ואני פה קטנה ושמורה לידו, מחזיק בידי ומושך אותי כמו נסיכה, כמו בת ים, מציף אותי על מים רכים, רטובה וצוחקת לעומתו, וברגע אחד מסובב אותי לעברו, מזיז תחתון של בגד ים ובנחישות חודר לתוכי, מפשק את רגלי והודף את עצמו, הגבר שלי לימד אותי פוקר, ויניב, ושש ב"ש של מקצוענים, מאתגר לי את השכל ומתגלגל מצחוק כשהכי קשה לי להפסיד, כמו ילדה אני מחמיצה פנים ומתעצבנת לראות כמה שהוא חכם, עם כל החוכמה שלי הוא לוקח אותי, הגבר שלי מצחיק לי את היום, בבדיחות ארוכות וקצרות, ממלא את הלחיים שלי בצחוק מתגלגל בבת צחוק, הגבר שלי נכנס לי ללב כ"כ עמוק, עד שסיימתי את הקשר איתו, עד שהרגשתי שהוא רוצה עוד ממני, עוד, בית אחד עם ילדים שלי ושלו, לילה ועוד לילה ועוד לילה ועוד לילה איתו, ולי יש כבר בית, ולי יש כבר גבר וילדים, ולי יש כבר פרק א' שעדיין חיי בתוכי בפנים, ולי אין אותו כבר, לי אין אותו, כי הוא לא מוכן להיות

 

השני. 

 

 

 

* מחיר *

לפני כחצי שנה. יום שישי, 15 באוגוסט 2025 בשעה 3:04

אתה מטיח בי, בשקט התוקפני שלך,

"אני לא אוהב אותך, גם לא נמשך" אתה ממשיך ומסובב את הסכין,

הדמעות נולדות בי אבל הן רק בתוכי, עוד לא יוצאות, 

ובבוקר בסלון של אמא שלי, אתה שותה קפה לכוס שהכנתי לך, למים שהרתחתי לך, לעוגת שמרים שחיממתי לך, צוחק עם אחותי כאילו כלום, כאילו לא דקרת אותי אתמול וסובבת, הכל כאילו אצלך, כאילו אנחנו משפחה, כאילו אתה מכבד אותי כ"כ, כאילו אפשר להתבלבל להרגיש שאנחנו זוג, שנתיים לתוך הגרושין שלנו, גם עכשיו,

אבל ביננו, תהום פעורה, השוליים מתמוטטים בתוכה עם כל צעד שלא במקום, עם כל נגיעה סתמית, שולית, מיקרית, לא מכוונת, לא מדויקת, לא נכונה, כ"כ . ..

אם אני אהיה שקטה אני אוכל לשמוע את קירות הלב הסדוקים שלי, נפערים עוד ועוד בדממה,

"הלב שלי סגור אליך" אתה אומר לי, "אני רוצה לחוות אהבה" ואני יודעת שאתה רוצה, יודעת שמגיע לך, אתה ראוי לזה, כמו זו שהיתה לך, שלא הצלחתי לשאת, כמו זו שנגמרה לך כי איבדתי את זה, אני יודעת שזה לא פייר, ושזו אני שעזבתי אותך, זו אני שבחרתי באחר, זו אני ששמטה את כל מה שהיה לה, בעיוורון שכזה, שמאז ועד היום עוד מנסה לתקן, שמכווצת את עצמה, בשבילך, מתנתקת מהלב שלה הפועם, סוגרת זוגיות אוהבת בשבילך, מתרחקת מכולם, מהכל,

לזרועות 

הדחיה שלך, ההדיפה, לקולות המילים הדוקרות שלך, המסובבות בי, הפועלות בי דמעות יאוש מבעבע, מפעם,

כמעט כבר מוותרת,

כמעט מאמינה שאי אפשר,

אין מה,  הכל מת, הגיע הזמן לוותר,

לשחרר אחיזה, לשחרר אותך,

אותי, את המשפחה שלנו,

 

כמעט...

 

ושוב לוקחת נשימה, צוללת, שוקעת ,

 

 

 

מרפה למה שיהיה, למה שעודנו,

למה שהיה..

 

 

 

 

 

 

 

* "הרפו ודעו כי אנוכי ה' " *