דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

ואולי הכל אשליה ואני בכלל עוד נשואה,

ואתה מחבק אותי כמו שאתה עושה כל יום ומרפרף לי על הפה נשיקה,

ואולי זה הכל רק אצלי בראש

איך עמדתי שם והחזקתי את הגט שלי ואמרת לי בכאב שאני מותרת לכל,

ואולי זו בכלל המצאה והגבר הזה שמסתכל לי בעיניים וקורא לי אישתי הטובה ומתכנן לי טיסה לחו"ל ליום הולדת, הוא בכלל הגבר שלי שמעולם לא עזב אותי,

שמעולם לא עזבתי...

ואולי זה רק דמיון והידיים האלו שנוגעות בי ופותחות אותי, מחבקות אותי ומזיינות אותי

הן בכלל שלך, היו כל הזמן שלך,

מתוך ואקום מוחלט של מגע איתך,

געגוע כל כך גדול למגע הרך שלך,

ולא דמיינתי.

^{לוֹקֵחַ מִמֶּנִּי אֶת הַכֹּל, אֶת כֻּלִּי
רוֹאֶה לְתוֹךְ מִסְתְּרֵי נַפְשִׁי, מְיַשֵּׁר בִּי פִּנּוֹת עֲקֻמּוֹת, שֶׁעִגַּלְתִּי בְּלִי סוֹף בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים,}

^{אַתָּה
מְלַטֵּשׁ בִּי קְרָבוֹת אֲבוּדִים, עִם דֶּגֶל לָבָן מוּרֶמֶת יָדַיִם, מֻפְסֶדֶת לַחַיִּים, וְאֵיכְשֶׁהוּ לְרֶגַע אִתְּךָ, הֵם נִדְמִים לִי כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לוֹ, כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁמְּנַצְּחִים בּוֹ, כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ אֶפְשָׁרִי,}

^{אַתָּה
עַל אַרְבַּע מוֹבִיל אוֹתִי,
קְשׁוּרַת רְצוּעָה לַצַּוָּאר,
שֶׁלְּךָ גּוּף, גַּם נֶפֶשׁ,
פּוֹסַעַת, נִרְצַעַת, נִפְתַּחַת,
נִלְקַחַת, דּוֹמַעַת,
נִכְנַעַת}

^{עֲרֻמָּה כִּבְיוֹם הִוָּלְדִי.}

^{* איך שיר נולד *}

אתה לוחש לי,

האגן שלך הולם בי שוב ושוב,

אני ישנה בכלל, או שישנתי, העיניים שלי עצומות זה בטוח,

מנסה להבין מה השעה בדיוק, אמצע הלילה? מתי בכלל הלכת? או שעכשיו חזרת? אבל השכל לא התעורר יחד איתי, רק הגוף הרטוב שוב, הגונח שלי,

מהרגע שהגעתי אליך בכמה שעות קודם, מהשניה שירדתי מהאוטו לידיים שלך, הרגשתי את החוסר שלי אצלך, באופן שבו השענת אותי בכוח על הרכב, עם כל כובד המשקל שלך, תבעת את הזמן שלא התראנו, נישקת והצמדת, חפנת ולשת, הזין שלך מורגש מבעד לבגדים של שנינו, מחרמן אותי דרך הבד,

לא שכבנו בפעמים הקודמות, יש כבר מתח שנוצר, של שני גופים ששתו אפרטיף אחד של השניה, ואז נפגשו למנה ראשונה שעשתה להם חשק לעוד ועוד, אבל הימים עוברים והמנה העיקרית עוד לא היתה מוכנה וכבר נוצרו תסכולים ותחושה של רעב של שנים, של חיבור עמוק ומפתיע, מרעיב ומשביע במין שילוב כזה בלתי אפשרי...

ובאנרגיה הזו אתה לוקח אותי, כמו שאני אוהבת, בבעלות, בשייכות, באדונות, אישה שקונים בביאה, אני לוחשת לך, ואתה בא עלי, בכוח, בחוסר אונים, בכאב מתמזג לעונג מפעים, אני בטוחה איתך, מתמסרת, מאפשרת לך לקחת את כל מה שאתה רוצה, לתת לי את כל מה שאני רוצה, וככה כמו שאנחנו, בלי לעצור לשניה, בלי לנשום, בלי שמזגת לי כוס מים אפילו, בדיוק כמו שאני, כמו שאתה, אתה פותח אותי, שקית, עטיפה, קופסה, אריזה, כמו שפותחים מתנה, נוגע בי, מפשיט אותי, מסתכל עלי על הגוף שלי, סקרן להרגיש אותי, את כולי, עד שאני כבר מאדימה, נבוכה ואתה מחייך, מופתע, מגמגמת לך שבתוכי בפנים אני הכי ביישנית, הכי ילדה,

אתה עוטף אותי כמו שעוטפים ילדה ונותן לי לינוק מהשפה שלך התחתונה ואז מהפטמה, מתפתל מעונג כשהלשון שלי מלקקת, נושכת, יונקת ממך, אף פעם לא הייתי עם גבר שרגיש כל כך בפטמה, אני מדמיינת שזה קצת כמו להיות עם אישה וזה מחרמן אותי, איכשהו המשחק שלי גורם לך לחוסר סבלנות, ברגע היד שלך נשלחת לתוכי, בודקת כמה אני רטובה, טועמת אותי, ואני שמבינה שתיכף העמדות יתהפכו ביננו, שעוד לא סיימתי לינוק ועוד בא לי הפוזיציה שהיתה, מחזקת את האחיזה שלי, לוחשת לך שרק במאבק תצליח להשתחרר ממני, להתהפך, מצמידה אגן, במלוא כובד המשקל שלי, מחזיקה לך את הידיים מעל הראש, משלבת רגליים בשלך, בעיניים שלי הבזק של תחרותיות, של רצינות, של הלביאה שאני שבין רגע מפציעה,

ואתה שקולט את הסיטואציה פשוט מתגלגל מצחוק, אין דבר שמדליק אותי יותר מזלזול בכוח שלי, הגוף שלי הופך עוד יותר כבד, לא איכפת לי אם אתה תחתי בכלל נושם, אני מוציאה אוויר, נותנת לעצמי להיות המשקולת שאני על החזה שלך, על החזה,

אתה שואל בכל הרצינות אם זה המקסימום שלי? אני מחזקת עמדות יותר ועונה שכן, יש מתח מיני ברור ביננו, אבל הוא לא העיקר, כרגע יש הורדת ידיים כשברור לשנינו מי המנצח כבר, אני אוהבת את החיוך שלך כשאתה בטוח בעצמך, הראש שלי מבין שזה קרב אבוד מראש, הלב שלי בונה על התקווה, והכוס? הכוס שלי כל כך רטוב, רק מחכה שתהפוך אותי, שתיקח אותי בכוח שלך, שתהיה הגבר החזק שאתה לעומתי, שתדגיש לי את הרכות שלי, את הנשיות שאני, שתחדור אלי כבר כמו שרצית כמו שרציתי אני, אבל העיניים שלי לא מוותרות, חדורות, מסתכלות עליך לעומק, בשבריר שניה הגוף שלך נדרך, והן ברגע נפערות, קולטות כמה חזק אתה לעומתי, בפער, בפער של גלגל החיים, של מינים, של שלום בין המינים,

ובשניה אחת שמחזיקה בתוכה את כל הכוח שלי, אתה הופך אותי תחתייך, בלי לשמוע את קול ההאבקות שלי, את ההתנגדות, בלי להשתכנע מאיומי המחאה, עם צחוק בעיניים, אתה לוחש לי שאני אישה מאוד חזקה, אבל אף פעם לא יותר חזקה ממך ואיכשהו זה כל מה שהייתי צריכה, לשמוע שאתה חזק יותר, להרגיש את העוצמה שלך עלי, על הגוף שלי שנפתח אליך, כשהזין שלך מפלס בתוכי את הדרך, חודר אלי, מתענג מקולות הגניחה, הייחום, הנהמה שאני משמיעה, נדהם מכמה שאני רטובה, עוד לא התחלתי בכלל לגעת בך, אתה לוחש לי ואת כבר כל כך מוכנה, אני מוכנה גם באמצע הלילה, גם מתוך שינה אני צוחקת ועונה והמבט שלך אומר לי שהמשפט שלי לא ישאר הלצה...

וככה כמה שעות אחר כך, של זיונים מדהימים, של לעשות אהבה, ולהסתכל בעיניים, ולדבר לעומק ואז שוב להזדיין לעומק ולרוחב ולאורך, אתה מודד אותי בידיים שלך שוב ושוב, וחודר אלי שוב ושוב וגומר עלי ובתוכי, ונושך אותי כל כך חזק, כל כך כואב, בלי שאני אומר לך שאני אוהבת ואיכשהו אתה מנחש ולוקח אותי בדיוק כמו שרציתי, והזמן עובר ואתה צריך לזוז לישיבה בערב שלא היה אפשר לבטל, ואני תיכף אקום להכין לי משהו לנשנש ואתה אומר לי שהבית שלך פתוח ושאקח מה שארצה, ושומעת את הדלת נטרקת וקמה להציץ במקרר וקולטת שאתה בריא כל כך, ובין הרבה פירות, לקינואה, לכוסמת, לירקות, לקארי ירוק, אני בכלל מחפשת לי משהו מתוק, ומכינה לי משהו ואוכלת על רגל אחת ומתקלחת וחוזרת לישון, ונרדמת כל כך חזק,

עד שמיתוך שינה, אני מרגישה את השמיכה שלי מושלת מעלי, את כובד המשקל של הגוף שלך שוכב עלי, מנשק, מסית תחתון חוטיני קטן, ששמתי בהיסח הדעת אחרי המקלחת, ברגע אתה מוריד אותו, מפשק לי את הרגליים, לא טורח להעיר אותי בכלל, אני עוד חצי בשמיים, כשהידיים שלך אוספות את שלי מעל הראש, כשהזין שלך חודר אלי, הולם בתוכי, בועל אותי בלי להסס, בלי לשאול,  נדהם לגלות שצדקתי אני רטובה אליך, תמיד, הגוף שלי מוכן גם מתוך שינה, גם באמצע הלילה, באמצע חלימה, בלי שתצטרך לשאול, אני אוהבת שאתה לוקח בלי לשאול, מוכנה, משתוקקת, נפתחת, מתמסרת,

מאפשרת, מותרת..

לך, רק לך,

אישה שקנית בביאה.

* אילוסטרציה *

לפעמים אני שוכחת שהכל זמני,

היבהוב של חלום, כוכב שנפל, לפעמים אני שוכחת שהכל כבר, הכל מחכה רק לי, הכל משתנה, הכל אותו הדבר,

לפעמים אני שוכחת שאני הכי עטופה שאפשר, גבר שאני אוהבת, שתמיד ישאר עוגן בחיי, ילדים שהם האור של עיניי, משפחה אוהבת שתמיד תמיד מאחורי,

לפעמים אני מתפרקת על כמה שאני לבד, ימים על גבי ימים של לבד, לקום לבד ולישון לבד ושוב לקום... לבד, בלי שתצמיד אותי אל לוח ליבך, בלי שתיקח את שלך, בלי שתפשק אותי, בלי שטעם, בלי שתראה כמה שאני רק מחכה שתגיע, שתהיה, שתרגיש, בלי להרגיש שאתה כאן, החיבוק שלך, החום, האהבה, הרגש... כלפי,

לפעמים אני יודעת שאני לא יודעת כלום, כמה שנראה לי, כמה שאני חכמה, כמה שאני לומדת, כמה שאני מטפלת, כמה שאני מדהימה, כמה שאני אפסית, כמה שאני לא מצליחה, הכל הכל הכל זמני, הכל חולף, הכל הבהוב של חלום, הכל שירה

חוץ מהרגע הזה,

חוץ מהתפילה.

* שירה חדשה *

יש משהו בזה שאדם מרגיש חלק מהזריחה, שאני מרגישה, אנרגיית החיים זורמת בי בפולסים של אהבה, הירוק המתעורר, השמש שהתחילה לחמם, הזיעה המתוקה מלוחה, ריח של רטיבות חרפרפה,

הכל ער, הכל מתעורר, אישה ערה...

יש משהו מדהים בלהיות חלק מהשקיעה, געגוע למה שעוד לא היה, לשקע בצוואר שלך שלא הרחתי מימי, מימי לא הרחתי אותך, כאב על מה שכבר לא יהיה איתך, על איך שהיית נוגע בי ברכות, בעדינות, כמו בנסיכה, על איך שאתה נמנע עכשיו, כבר חודשים, נמנע ממני, נמנע,

יש משהו מדהים בלהיות חלק מהבריאה, להסתכל מהצד על החיים שלי, על מה שכבר אין ואולי בכלל לא היה, על מה שמתעורר בתוכי בהתמסרות מלאה, חלום שחלמתי עליך, מתרגשת בכמיהה, כאב על שאיבדתי אותך, מכווץ לי את הלב בהחמצה,

ולדעת שגם בזה וגם בזה אני חיה, נושמת, מרגישה, כואבת, מתענגת, מתמסרת לנשמה שלי, לגוף, לנפש,

בלי חומרים משני תודעה, רק עם הרגש שבי, אש ומים, בוערת, נותנת ליקום לפלס לי את הדרך,

בכוח האהבה.

* ברכות השחר *

אם לא תבין מה היחודיות שלי

אם לא תדע מי אני

אם לא תטרח לקרוא אותי, להרגיש אותי, להבין מה חשוב לי, מה אני מבקשת ורוצה, למה אני כמהה...

אתה לא תהיה איתי

אם תחשוב שאני ככול אחת, שאני כמו כל אחת, שאני עוד אחת, זה לא יקרה, זה לא אני, זה לא...

אתה לא תהיה איתי

אם לא תרגיש ברטט של המילים שלי, אם לא תעבור בך אנרגיית החיים שלי, של הלב הטוב שלי, של הכאב שבי, של האהבה שאני, של הגוף הרך שלי, של הכוס הרטוב שלי...

אתה לא תהיה איתי אם לא תהיה שם, ברגש, בעומק, ברצון, בכל הרצון, לא פחות מזה, בחום, באהבה, בהרגשה שכבשת אותי, שהשגת, בתחושה פנימית שזכית, האמת? שממש ממש זכית ואני עדה...

אתה לא תהיה איתי אם לא תגן עלי, תשמור עלי, תעטוף, תהיה עם עין טובה, תהיה בתדר של חום, של אהבה, אני בתקופה הכי קשה בחיים שלי ואין לי זין לקבל ביקורת בלי תכלית או סיבה אני יודעת מי אני ומה תהיה בשבילי, אם תהיה איתי אבל עד אז, עד שתהיה, אם תהיה

משחררת אותך בתוכי.

* דיוק *

זו התנוחה שאני הכי אוהבת...

עוד לפני שידעתי מהי, עוד לפני שידעתי לתת לה שם, כילדה, הייתי מתחרמנת מלראות כלבים מזדווגים, מאחור, ולמרות שזה לא אותו החור, הספיקה לי הבעילה הזו, האחורנית, המצמיתה, המשתקת, התחושה הזו הננעלת של הגוף, בלי בחירה, 100% של בעלות ולקיחה...

מאז שאני נשואה, כשהתחלתי לעשות סקס, ביקשתי להתנסות בה, אבל זה לא צלח את הפחד של בעלי (לשעבר) להכאיב לי, לא צלח את החשש שלו, זה היה לפני שידעתי שאני אוהבת כאב, לפני שהוא ידע שזה יתווסף לעוד ועוד דברים שאני רוצה והוא חושש,

בשנה האחרונה מאז שאני בכלוב יצא לי סוף סוף להכיר את עצמי בתנוחה הזו, זה היה  בדיוק כמו שדמיינתי, עוצמתי מאוד, בעילה מופלאה, מאחור, לוקחת את כל כולי בכל פעם שכזו, אבל זה היה כ"כ מעט, כ"כ נדיר בנוף, לרוב זה לא הבשיל לשם בכלל, זה היה נגמר לפני שזה היה מתחיל בכלל, האמת היא שכבר חודשים לא הייתי עם גבר מפה, כבר חודשים שאני לא מרגישה פנויה לקשר מכל סוג, וכשאני יוצאת עם גברים בחיים האמיתיים זה לא מגיע לשם בכלל, זה כאילו שרק פה, בעולם המקביל, זו תנוחה שטרוויאלי לדרוש (ולקבל, כמו גדול),

חיבור אנאלי מבקש ממני חיבור של רגש, של התמסרות, ולרוב אני לא שם, לא מגיעה לשם בכלל.

למה אני כותבת על זה? כי הבנתי שכמה שאני אוהבת את התנוחה הזו, אני לא אוהבת להתעסק בתופעות הלוואי שלה, לא אוהבת את החוקן, את ההתכוננות הזו שלא תמיד מתאפשרת וגם פוגמת בספונטניות בעיניי , לא אוהבת את תחושת הפחד מהלדמיין איך הזין שלו יראה כשהוא יצא ממני, לא אוהבת את הפספוסים שכבר יצא לי לחוות , את תחושת הרפיון של פי הטבעת אחר כך, מגע השריר המתרחב, שזה לכשעצמו מפחיד אותי וגרם לי לאחרונה לפדיחת על חלל במיוחד שזה סוג של נס שאני בכלל כותבת עליה עכשיו, כל פעם כזו כ"כ מגעילה אותי וסוגרת, מכווצת אותי וגורמת לי להימנע מהתנוחה שאני הכי אוהבת, לוקח לי חודשים מפעם לפעם, פשוט כי זה כל פעם מחדש סוג של טראומה שאני צריכה לעבד בתוכי ולהרגיע ולתת לה הזדמנות שניה,

שברתי צום השבוע של חודשים, עם גבר מהמם שהכרתי כאן ומלכתחילה כשמצאתי את עצמי אומרת לו "כן" זה הפתיע אותי ממש, והסקס איתו היה בדיוק כמו שאני אוהבת, חזק, לוקח, מרגיש, כואב, חושני ורך, והזין שלו היה היפה שראיתי, והרגשתי איתו כל כך נוח עם הגוף שלי והמיניות, והוא היה יותר מיני ממני שזה היה נס כשלעצמו, והאנאלי איתו היה חלום, באמת חלום, באמצע הלילה, כשהגוף כולו ברפיון, וכולי רטובה מים של השפרצות שהוא הוציא ממני, והחלום הזה היה קסום, עד שהוא הפך כמה שעות אחר כך לחלום בלהות, ויקח לי זמן לשחרר את המראות, אולי אני מגזימה אבל מבחינתי יקח לי לנסות אנאלי שוב רק עוד חצי שנה לפחות וזה מבאס אותי כי אני כל כך אוהבת, ולמרות שהוא הגיב הרבה יותר טוב ממני, אני איכשהו עדיין מרגישה שרק גבר שלא נגעל מכלום יכול לעזור לי לשחרר את הלולאה הזו שרודפת אותי, לשחרר אותי לאהוב את הגוף שלי, עד הסוף, גם בהפרשות הכי מביכות, הכי מביישות

הכי מגעילות.

הכי אני כשאני מייללת, משותקת, מזיעה, מיוחמת, מרותקת, מריחה כמו חתולת הרחוב שאני.

* וידוי *

גבר שלי

כמעט 3 חודשים מאז שהתגרשנו והלב שלי יוצא אליך רק יותר ויותר, נפתח אליך רק יותר ויותר, אני אוהבת אותך באמת, על אמת, אוהבת אותך כמו שרק אהבה יכולה להיות, רכה, חמה, ובלתי תלויה, אוהבת בלי אחיזה בך, אוהבת בלי תנאי, הכעס שהיה לי כלפיך על כל השנים, שלא זיינת אותי, שלא האכלת אותי, נגמר, נגמר התסכול שסחבתי עליך בייחוד בשנה האחרונה, האשמה שהאשמתי אותך שבגללך אני מזנה את עצמי, שבגללך אני מזנה, הרעב הזה שחי בי שבתוך תוכי האשמתי בו אותך,

הכל שלי עכשיו, יש לי אחריות מלאה עלי, רוצה חום? זה שלך, רוצה זיון? זה שלך, רוצה גבר שיהיה איתך? זה שלך...

ואני מגלה שאני הרבה יותר מוחזקת, הרבה יותר אסופה כשאני מחזיקה את האחריות שלי על עצמי, כשאני לא מפזרת אותה, כשאני נשארת בכאב שלי ולא בורחת ומאשימה,

100% אחריות מלאה על החיים שלי, לא מגלגלת אותה לאף אחד, אין את מי להאשים עוד, יש רק אותי פה שמאכילה אותי או מרעיבה אותי כמו שנראה לי, כמו שאני מנסה להיות עבורי, בדיוק או כמעט..

ויש בתוכי שקט, שקט של אישה שנולדת, שקט של אישה שיולדת, שקט של בריאה חדשה שנוצרת, ואני יולדת אותי בקדושה שמאירה אותי וחומלת עלי ונכונה לי ונכונה...

טוב לי לא להאשים אותך בכלום, פשוט לאהוב אותך, לראות את העיניים הטובות שלך ולהתפלל לטוב שיקיף אותך, שיאיר אותך, שישמור על כול כולך, כמו שמגיע לך,

טוב לי לאהוב אותך גם כשאתה לא שלי, טוב לי לשמור עליך גם כשאתה לא שלי, אתה תמיד תשאר שלי גם כשאתה לא, אתה תמיד תהיה שלי גם כשאתה לא,

אתה תמיד תהיה

שלי ושלא.

* שלך ושלא *

גבר עם זין גדול,

כמה גדול? גדול

בא לי להבין אם יש הבדל, אם הגודל משנה משהו, או שלא באמת, בא לי להרגיש את מהלומות הדפיקות שלו בתוכי, בא לי שיכאב לי כשהוא יחדור,

בא לי לחוות חדירה כפולה

מלפנים ומאחור, בא לי להרגיש איך זה כשאת מלאה, כמה מלאה? ממש מלאה, בכולי, עד הסוף...

בא לי שיזיינו אותי בתחת כשאני עם מוצץ בפה, כזה שאני אמצוץ עוד יותר כשתחדור, כשיכאב לי, כזה שינחם, כזה שיחזיר אותי להיות קטנה, כמה קטנה? מאוד קטנה, כמה שפחות אחריות, ומשקל, כמה שפחות לנהל ולשמור,

בא לי כבר למצוא את זה שיזיין אותי והרבה, כמה הרבה? ממש ממש הרבה, להרגיש חיה, ערה, מסופקת,מלאה, כמה חיה? המון, עד קצות העצבים,

כמו

להיות

או

לחדול.

 

* סוף דבר הכל נשמע *

לא חושבת שהייתי כל כך ריקה מעולם

וכל כך מלאה ממש במקביל לכך אי פעם,

נולד בי שקט של אישה שסיימה את המרדף שעוד לא התחיל אצלה בכלל,

התכנסות מבורכת כל כך וחדשה לי, שאני תוהה עם עצמי אולי אני בדכאון בכלל? אולי הגירושין שתו לי את שמחת החיים, ואז נזכרת בזה שכבר הרבה זמן לא הייתי כל כך נוכחת בבית שלי ועם הילדים, גם אם זה רק ביומיים האחרונים ככה, זה משמעותי לי כל כך, יצאתי מקבוצה שבחודשים האחרונים היתה לי בית לים של גברים אוהבים וחושקים, וזה כבר יומיים שבהם לא ברחתי לשום גבר וירטואלי, לשום התכתבות מחמיאה, לשום פוסט נוגע ללב שמביא לי אהבה בכמויות, לשום התמכרות לתשומת לב, לשום...

כלום...

גם פה נוכחת כמו רוח רפאים, לא שותפה לכלום, הכל עובר מעלי, מתחתי וממול,

את הקשר המרכזי שהיה לי בשבועות האחרונים סיימתי, הלב התחיל להרגיש ולהתרגש ולא בא לי, בא לי לצלול כרגע, בא לי לכאוב עדיין על הבית שלי שהתפרק, בא לי להשאיר את החלל הזה ריק, למלא אותו עוד קצת בבעלי, עד שלא תהיה ברירה והלב שלי יחזור לפעום והחלל הזה יתמלא.

הבנה של תלות שהתפתחה בתוכי, לתשומת לב גברית, בעודי כותבת כאן אני מבינה את הפראדוקס, אבל זה לא מעניין אותי באמת, מבחינתי זה היומן שלי ואני כאן קודם כל כדי לכתוב, וכן זה קשה, קשה להיגמל מהרצון לאהבה, לחום, קשה לוותר על משהו שהמילים שלי משיגות בשבילי בטבעיות ונראה שהוא כל כך ממלא, כל כך טוב, קשה להרגיש רק אני, בלי כל המחמאות, קשה להיגמל מהדופמין הזה בכל תגובה, בכל הודעה, בכל לחישה, בכל גניחה, בכל נשימה קטועה,

פאקק

מה אני עושה לעצמי ולמה?

היה לי כל כך טוב ורטוב...

ועכשיו זה כמו גמילה ממתוק

כואב, חד, כהה, מוזר לי כל כך

אבל בתוכי יש שקט מתפשט, מעניין, קרוב,

מחוספס, מכוסה, גלוי, מסתיר, משחק,

עוצמתי, מתעורר,

ובעיקר

בלתי תלוי באחר.

* נגמלת *