שאלתי אותך, בבוקר של יום אחד, אחרי חודשים שלא דיברנו, אולי אפילו שנים, אני הייתי אחרי אינסוף שנות נישואים, ועדיין מספיק שניפגשנו פעם באף פעם כדי שהמתח שהיה ביננו יתלקח שוב, צחקת למשמע השאלה שלי, הופתעת לשמוע את הקול שלי ממש, שיתפתי אותך בזוגיות שלי לא פעם לאורך הנישואים, בסקס שלי ושל בעלי, בפערים, אתה היית החבר הגדול החילוני שלי, כזה שאומר לי את כל האמת בפנים, חווית את הכול הפוך עם אישתך, את הכמיהה שלא נגמרת למול חוסר החשק שלה, שיתפת בתחושות שלך שאתה סוטה מולה, היא לא יכלה להכיל את המהווים שלך ואני יכולתי להכיל הכול, תמיד, היה לנו קשר מופלא וגם בשיחה הזו כאילו לא עברו שנים, הקשבת לי בקשב רב, של גבר שגדול ממני ביותר מעשור, שהחיים שלו בשלב אחר, בוגר יותר, בשל, החבר הכי טוב של אחי הבכור, היו תקופות שאש עברה ביני לבינך, שנינו זכרנו אותן, אני הייתי סטודנטית בהר הצופים, לקחת אותי טרמפ יום אחרי יום למעונות מהישוב שבו גרת בשכנות לאחי, היתה ביננו משיכה מטורפת, היד שלי עבדה שעות בתוכי מלדמיין אותך מזיין אותי באותה תקופה, היית הפנטזיה שלי ואני הייתי שלך, היית נשוי עם שלושה ילדים, גדול ממני בכל כך הרבה שנים, הייתי החברה של אישתך, הבייביסיטר שלכם, בחתונה שלי הילדים שלך היו מתחת לחופה שלנו כמו שושבינים, בדמיון שגלש לפעמים למציאות הייתי אהובה שלך, האישה שלך ואתה היית בעלי, היינו מתואמים, לא הורדת ממני את העיניים, ביקשתי ממך להתנדב במסיבות סטודנטים שהייתי בהן אז ולעולם לא היית אומר לי לא, העיניים שלך היו עלי תמיד, גם כשאחרים התקרבו אלי, השפתיים שלך היו עלי פעם אחת בלבד כשהורדת אותי במעונות, נסעת ואחרי דקה קיבלתי ממך הודעה שאתה מת לעשות פרסה ולזיין אותי, שאני מוציאה אותך מדעתך. ואני התרגשתי אז מההודעה הזו ועד היום מגרה אותי לשגע אותך..
חודשיים אח"כ ישנתי אצלך לילה כשאשתך לא הייתה בבית, בחרתי לא לישון אצל אחי למרות שהנחתי שזה לא יראה טוב והמשכתי איתך לבית, ידענו שנינו שהלילה הזה הוא צומת דרכים, התקלחתי אצלך אחרי שהילדים ישנו, הגוף החלק והמגולח שלי היה מולך, בתוך שורט קצרים, אני זוכרת אותך בספה שמולי, זוכרת את הידיים שלי מלטפות את הרגל הארוכה שלי ואת העיניים שלך עולות ויורדות במבט אחרי היד כמו תחת היפנוט, ביקשת שאראה לך איך אני נוגעת בעצמי, ראיתי את הזיקפה שלך מתוך הבוקסר שלבשת, ידעתי שאם אני עושה מה שביקשת אין משם דרך חזרה, הקולות בתוכי געשו, היה בא לי אותך כמו שלא היה בא לי אף אחד בחיים, אבל לא הצלחתי להתנתק מהמבט האוהב של אישתך, מאיך שהיא סומכת עלי, למרות שאי אפשר לפספס את החיבור ביני לבינך שקיים, ניסית לשכנע אותי, אמרת שאתה מבקש ממנה לאונן לידך והיא אף פעם לא זורמת ואותי אתה יודע שהבקשה הזו מדליקה, והיא באמת הדליקה, אחרי שאמרתי שוב לא, נלחמת מול עצמי, נפרדנו לישון, החדר שישנתי בו היה מול החדר שלך, השארתי את הדלת פתוחה בכוונה, יודעת שאתה מסתכל עלי, מרגישה אותך, ואז הורדתי את המכנס הקצר שלי ואוננתי מולך, חצי בחושך, חצי באור של המסדרון, היית בשקט מספיק כדי לשמוע אותי גונחת, שמעתי אותך צד אותי עם העיניים, נוגע בעצמך גם, ומאז מהבוקר שאחרי נעלמתי לך מהראדר, האשמה על מה שהיה באותו הלילה כירסמה בי, הפסקתי לנסוע איתך, חתכתי אותך מהחיים שלי, בחדות כמו שרק אני יודעת, אבל חיכיתי לך תמיד, מארוע לאירוע מיום הולדת ליום הולדת להיפגש איתך, שמרתי על קשר עם אישתך והילדים כשלא היית בבית, כשהגעת הייתי הולכת, ניסית לדבר איתי על מה שהיה אבל מנעתי את עצמי מפניך, פעם בשנה היינו מדברים בטלפון, משתפים קצת על החיים, קצת טיזינג, קצת נעים וממשיכים, עד השיחה הזו שעשיתי לך, כבר לא שיחקתי איתך משחקים, הרגשתי כבר לא בחיים, בלי תשוקה לחיות בכלל, רציתי לדעת איך זה יהיה לבגוד בבעלי וביקשתי שתהיה הטסטר שלי, שאיתך אני אהיה בטוחה לגלות את עצמי, אתה הסכמת מיד, זה היה חלום שלך, התחלנו להתכתב באינטנסיביות, עם תוכן מיני שהיה ביננו תמיד, עם שיחות עומק ורגש, נפגשנו פעמיים, בשניהם רציתי יותר אבל לא באמת יכולתי יותר ואתה היית בקצב שלי, רצית רק לנשק אותי ונישקתי, ליטפת את הפנים שלי, דמיינת את זה שנים, סיפרת לי, בכל הזמן הזה גידרנו את הקשר, קבענו שעד גבולות המשפחות שלנו, אתה מכיר את כול המשפחה שלי, אני את שלך ואנחנו שומרים אחד על השניה, נפגשנו בפסח שעבר לטיול שעשית עם אחי, הגנבנו נגיעות קטנות בהסתר, ידיים, חיבוקים, מסתכלים שאיש לא רואה, אני יושבת עם אישתך, אתה עם בעלי והעיניים שלנו לא זזות אחד מהשניה, אחת מהשני...
אחרי חודשיים בערך התחלת לשתף אותי שפעם ראשונה שאתה חושב שאתה לא רוצה להמשיך את הנישואים שלך, שאין לך חשק יותר להמשיך לחיות ככה בלי תשוקה, שאתה רוצה חיבור כמו שיש לנו, התחלת לומר שאם נשכב לא תצליח לשחרר אותי, שאתה חושש שזה יהפוך את עולמך, שאני זה כל מה שאתה מבקש, אני זוכרת שאז הבנתי שאתה כבר לא רוצה להיות טסטר אלא להיות עובדה קיימת בחיים שלי והרגשתי שהכול מתפרק, תוך יומיים מהשיחה הזו חתכתי את הקשר איתך, השארת לי הודעות כואבות על איך שברתי את הלב שלך, שיתפת איך נכנסתי כמו הוריקן הפכתי להיות כל מה שמעניין אותך ויצאתי באותה מהירות, בשקט, בדממה, לא ראית את מה שאני ראיתי, את הסוף, את הפיצוץ מול אחי, מול אישתך, את הכאב הרחב, מעגלים מעגלים סביבנו, אנחנו לא זרים אמרתי לך, זה הדף שאני לא מוכנה לו, ודווקא בעינייך זו היתה הסיבה להמשיך את הקשר, כי כולם מכירים אותנו ויבינו שזה אמיתי, שזה מה שבחרנו.
אבל אתה היית הטסטר שלי, למרות שאח"כ כבר נפגעת כשקראתי לך ככה, אבל לי זה עשה סדר, ניסיתי להסביר לך, לגרום לך לראות שהסכמת להיות הטסטר שלי, בחרת להיות,
וטסטר הוא תמיד לשימוש זמני, תמיד
הוא עד שאני אגדל מספיק ואוכל
לפרוש כנפיים לבד,
להיות מה שאני אמורה להיות
ולחיות עם עצמי בעצמי.
מאז עשינו עוד קלואז'ר אחד, התנצלתי על הכאב שגרמתי לך, סיפרתי לך עם האהבה הגדולה שחוויתי אחריך בחיי, על השברון לב שהיה לי, כאב לך לשמוע שאהבתי אחריך בעוצמות, שגבר אחר שכב איתי מה שאתה לא הספקת, היית מחושב, שמרת מרחק, לפני שסיימנו גיששת אם יש סיכוי להיכנס שוב לחיי, עניתי שלא, למרות שגם היום לפעמים בא לי להרים אליך טלפון, לספר לך את עצמי, על השבתות חופש שאני יוצאת אליהן, על הכלוב, על ההתנסויות שלי, על מה שקורה בחיי, ואז אני נזכרת איך פגעתי בך
ואני מעדיפה לשמור ממך מרחק, טסטר או לא
טסטר, אני לא רוצה לפגוע בך שוב
אני זוכרת לך חסד נעוריי
מידי.
