יש משהו בזה שאדם מרגיש חלק מהזריחה, שאני מרגישה, אנרגיית החיים זורמת בי בפולסים של אהבה, הירוק המתעורר, השמש שהתחילה לחמם, הזיעה המתוקה מלוחה, ריח של רטיבות חרפרפה,
הכל ער, הכל מתעורר, אישה ערה...
יש משהו מדהים בלהיות חלק מהשקיעה, געגוע למה שעוד לא היה, לשקע בצוואר שלך שלא הרחתי מימי, מימי לא הרחתי אותך, כאב על מה שכבר לא יהיה איתך, על איך שהיית נוגע בי ברכות, בעדינות, כמו בנסיכה, על איך שאתה נמנע עכשיו, כבר חודשים, נמנע ממני, נמנע,
יש משהו מדהים בלהיות חלק מהבריאה, להסתכל מהצד על החיים שלי, על מה שכבר אין ואולי בכלל לא היה, על מה שמתעורר בתוכי בהתמסרות מלאה, חלום שחלמתי עליך, מתרגשת בכמיהה, כאב על שאיבדתי אותך, מכווץ לי את הלב בהחמצה,
ולדעת שגם בזה וגם בזה אני חיה, נושמת, מרגישה, כואבת, מתענגת, מתמסרת לנשמה שלי, לגוף, לנפש,
בלי חומרים משני תודעה, רק עם הרגש שבי, אש ומים, בוערת, נותנת ליקום לפלס לי את הדרך,
בכוח האהבה.
* ברכות השחר *
