סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

על החיים
על המוות
ועל החיפוש..
לפני שבועיים. 25 באפריל 2024 בשעה 10:56

ואולי הכל אשליה ואני בכלל עוד נשואה,

ואתה מחבק אותי כמו שאתה עושה כל יום ומרפרף לי על הפה נשיקה,

ואולי זה הכל רק אצלי בראש

איך עמדתי שם והחזקתי את הגט שלי ואמרת לי בכאב שאני מותרת לכל,

ואולי זו בכלל המצאה והגבר הזה שמסתכל לי בעיניים וקורא לי אישתי הטובה ומתכנן לי טיסה לחו"ל ליום הולדת, הוא בכלל הגבר שלי שמעולם לא עזב אותי,

שמעולם לא עזבתי...

ואולי זה רק דמיון והידיים האלו שנוגעות בי ופותחות אותי, מחבקות אותי ומזיינות אותי

 

הן בכלל שלך, היו כל הזמן שלך,

מתוך ואקום מוחלט של מגע איתך,

געגוע כל כך גדול למגע הרך שלך,

 

ולא דמיינתי.

 

 

 

 

 

 

Kippod -
ה ת פ כ ח ו ת…

ככה קוראים למה שעובר עליך….
לפני שבועיים
לוליטהשלך - בלבול. "זכרנו את הבצלים והשומים שאכלנו במצרים...", יותר כמו אשליה.
לפני שבועיים
Kippod - הבצלים והשומים הם אשליה?
זו היתה המציאות.
לפני שבועיים
לוליטהשלך - נקודות אור בתוך חושך, לפעמים אני נכנסת לבלוג שלי, לקרוא אותי לפני שנה, כדי להיזכר מה באמת הרגשתי, בלי העטיפה עכשיו של הגעגוע שמשלה אותי.
לפני שבועיים
Kippod - הגעגוע לא משלה
הוא אמיתי
נובע מתוכך

את אולי משלה… את עצמך שזה לא אמיתי.
לפני שבועיים
לוליטהשלך - הגעגוע אמיתי לגמרי, היה גם הרבה טוב ועדיין. הכאב, הרעב, העצב, הבדידות שהרגשתי אז הם אמת לא פחות.
לפני שבועיים
אסיף - איך מתמודדים עם החור הענק בלב?
לפני שבועיים
רסטי גיימס - כמו על מצריים.. אין מה להסתכל אחורה.
החיים מתקיימים בהווה עם מבט (קריצה) לעתיד.
געגוע זה חומר חזק וטוב.
לפני שבועיים
לוליטהשלך - צודק, תודה
לפני שבועיים
העולם המופלא​(שולט) - יפה
לפני שבועיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י