דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

אתה כותב לי..

נחרד לגלות שאני לא עושה איתה כלום

מלבד לנשום אותה לתוכי

ולנשוף, ולהתמלא ממנה ולהתרוקן

ולכאוב אותה כבר חצי שנה ויותר,

להתענג מהגוף שלי ומהיונק שלי, ומהגניחות שלי והרטיבות שלי ומהחום שלי ומהרכות שלי בלי להוציא את עצמי מהדעת...

פה קשר שלא יכול להתקיים

ושם גבר שלא יכול להישאר

ובין לבין מלא הצעות ורצונות,

ולרוב, לרוב הגדול

אני עם עצמי

ותו לא וזה הכל...

בחיים לא חשבתי שחצי שנה לתוך הגרושין

אני אהיה יותר מיושבת, יותר מפוקסת, יותר מקורקעת משהייתי כל החיים...

וזה פלא שברירי שאני מחזיקה ברעד, שאני מתפללת עליו, על היכולת לדייק את הבחירה שלי, לחיות בתוך החוסר שלי

בלי לאבד תקווה,

בלי לאבד את הדרך, בלי לאבד את עצמי בעצמי...

בדרך ללא מוצא

(בערך...)

* תשוקה *