"את עושה סדר בשגעון"
אומרת לי המדריכה שלי, זו שמזמן הפכתי לי למטפלת, רובד אחרי רובד של שגעון את מסדרת, מביאה לו שם בתוכך, מניחה על מדפים שונים, מאבקת, מאווררת...
ואני חושבת עלי ועליך, חצי שנה גרושים ועדיין חיים יחד באותו הבית, גרים בחדרים נפרדים, מגדלים את הילדים שלנו, מחלקים ימי שבוע ומטלות, כמו שותפים לבית, חושבת על כמה היא נוחה לי האשליה הזו, מראית העין, כמה הכל כאילו אותו הדבר כמו שהיה לפני שהאדמה שלי רעדה, לפני שנפלו עלי השמיים, חושבת את המחיר שלה, כמה היא כואבת לי האשליה הזו, כמה היא מכווצת אותי, מצמצמת, כמה אני צריכה את החופש שלי גם ממך, לגלות את עצמי לבד ממך, לראות במוחשי איך גדלתי ועדיין ואני רגע לפני שאני יוצאת מהבית, רגע לפני שהדלת נפתחת לי והדרך נפקחת לי וזה רגע מפחיד כ"כ ומרגש כ"כ וקורה בתוכי, גם אם לא במוחשי, כבר.
ואז אני חושבת על זה ששבעה חודשים לא קיבלתי משכורת, לא הכנסתי שקל, שבעה חודשים שאני עובדת עד טרוף באינסוף טיפולים, נוגעת באין סוף אנשים, מדביקה חלקים חלקים, מרוויחה על הנייר כמו הפוטנציאל שלי ולא עושה את הדבר הפשוט של למלא את התוכנה במלל, של להגיש קבלות ולקבל משכורת כמו כל היתר, חיה על חשבונך, על המשכורת שלך, מה שאף פעם בכל החיים שלנו, מעולם, לא קרה... וזה כזה טרוף שאין לי מושג להסביר לעצמי איך הוא בכלל אפשרי, ואיך אתה נותן לזה יד, ואיך שאני נותנת לזה יד, מניחה בתוך עצמי את הסכום הזה שנחסך עבורנו בצד, חולמת על טיול משפחתי בו, כאילו שהכל אותו דבר, נותנת לך לפרנס אותי באותו חשבון משותף, כאילו נשארת עבורי אותו הדבר... ומתבוננת על הדחף של השבוע האחרון לצמצם את הפער, על הרצון לבנות לעצמי את היכולת הכלכלית לחלום ולעוף, לבנות ולצוף, להיפרד ממך שוב, קודם כל במיינד ואז בלב ואז בגוף.
ואז אני חושבת עליך, על הגבר שפירק לי את החיים, שפירקתי לי איתו את החיים, חושבת על התשוקה המטורפת שהייתה לי איתך, על אינסוף סיפורים ושירים שכתבתי פה בדמותך, חושבת על האישה המוכה שהייתי כששוב ושוב חזרתי למרות עוד ועוד ועוד ועוד חוויות של פגיעה, חושבת על התחינה של אישתך בזמנו שאני אשחרר אותך ולא יכולתי לחיות אז בלי דמותך וזה נגמר בתוכי, פשוט נגמר, מלבד עוד טיפונת של מחשבה חולפת, אין ביננו קשר בכלל, את הגבול האדום זוהר עברת למכבר, ואני לא שם כבר, איבדת אותי, את הדבר שהיה לך אז הכי יקר,
פג הכישוף, הטרוף, השגעון,
בונה את עצמי אט אט, לבדי, בעצמי, במאודי,
בסדר הטרוף שלי...
* ערומה כביום היוולדי*
