דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

כל כך כל כך תמימה,

על גבול הטיפשה,

על גבול ההוזה,

על גבול החסרת אחריות כלפי עצמה,

לפעמים אני מרגישה כל כך כל כך קטנה

על גבול השקופה

על גבול הבלתי נראית,

על גבול החיה באשליות או בלה לה לנד,

לפעמים אני מרגישה לא מותאמת לעולם הזה,

בטוב הלב שלי, באמון המוחלט, המדהים, הרגיש, הנכנע, המתמסר,

לפעמים אני מרגישה הכרת תודה כל כך, כל כך מלאה, שלמה, גדולה, מוחלטת לקב"ה, שכמו נותן לי יד ופוקח לי את העיניים, גם כשהן ממש עצומות, גם כשהן ממש סגורות, פוקח לי אותן לכדי חריץ, ואז עוד קצת, ואז עוד קצת, ואז המון...

מעיר אותי מאשליה, מאיבוד הכרה, מעילפון, מראה לי שוב ושוב כמה אני מושגחת, שמורה

בעדינות, ברכות, לאט, לאט

כמו מתוך חלום,

* יקיצה *