במבי חושבת בקול רם.

גברים. כמה מייאש. עוד שיחה עם Ms Pink ברומו של עולם. 

חבר מהשכבה בתיכון שם בקבוצת הוואטסאפ של החבר׳ה המצומצמים את הסרט של מסיבת הסיום של כיתה יב. 

לא זכרתי ממנה כלום. חוץ מקטע שירה אחד (הזמר נהיה מפורסם וזו הפעם הראשונה ששמענו אותו שר) וקטע משחק שאני עשיתי. חוץ מזה כלום. 

אני פותחת את הסרטון ומולי מופיע ההוא ששרט אותי היטב כל התיכון. שכחתי שהוא הנחה את הטקס. הוא מזמין לבמה לברך את הבוגרים את המנהל, רכזת השכבה, נציג ההורים ונציגות התלמידים. ופתאום הוא אומר את השם שלי. בכלל לא זכרתי שנשאתי שם דברים בשם השכבה. 

אני מסתכלת על הילדה ההיא, בת השמונה עשרה וחצי, מדברת ברהיטות. ילדה חמודה, אעיז ואומר יפה, עם חיוך מתוק וזיק בעיניים. אני מסתכלת עליה וחושבת כמה כאב לב היא סוחבת שם. כמה ההוא שהציג אותה כמה דקות קודם גרם לה להרגיש פחות. שהיא צריכה להתחבא. שהיא לא ראויה לאהבה אלא רק לחרמונים וסקס. שהיא תמיד תהיה מקום שני או שלישי או ארבע מאות לבנות אחרות. 

אני מסתכלת עליה ואומרת לה בראש

את ראויה. את עוד תרגישי אהובה ומחובקת. את תגשימי את עצמך בדרכים שלא חלמת. את תהיי מושא ההערצה של אנשים מסוימים. את תבני לעצמך משפחה מהממת עם ילדות מדהימות שרוב הזמן לא עולות לך על העצבים. את תהיי חשובה מאוד לאנשים ואת תעבדי במקצוע שישפיע על אנשים בצורה יוצאת דופן. את תחיי חיים טובים, מלאים, עם המון אהבה וכבוד ואת לא תתחבאי לתמיד. את תצאי אל האור ואת תזרחי. עוד קצת. עוד קצת וזה יגיע. 

אני מסתכלת עליה ובא לי לרוץ לחבק אותה מאחורי הקלעים ולהגיד לה שרק עוד כמה שנים בודדות מאותו הערב של מסיבת הסיום, ההוא עוד ישלח לה צ׳ייסרים בפאב שבבעלותו כי הוא יהיה נבוך מידי לדבר איתה. שהוא עוד יבקש ממנה לצייר אותו. שהוא יסתכל עליה פורחת מרחוק בעוד הוא נשאר מדשדש במקום. 

ויבוא מישהו, אמנם עוד המון שנים, אבל יבוא מישהו שיגרום לה להרגיש כמו האישה הכי מדהימה, שווה, חכמה, טובה, שלמה וראויה שיש. שיאהב אותה כמו שאף אחד בחיים לא אהב. ויאחה את כל הקרעים בזהב טהור. כמו בקינצוגי. 

את עוד תהיי מאושרת. מאוד. היית ועוד תהיי. 

אני לא מחפשת זיונים. אף על פי שזיונים זה כיף חיים, יש לי מזה את הטוב ביותר עבורי שמספק את הצורך הזה לעילא ולעילא. הוא מצויין במה שהוא עושה, לא רק בגלל שזה מספק אותי ברמה הפיזית, יש בנינו חיבור כל כך עמוק וכל כך אמיתי שנדמה שאף זיון בעולם לא ישתווה לזה. 

אז מה את כן מחפשת? הוא שאל אותי.

חייכתי. 

חברה, אחרי תשאול שלא יבייש חוקר שב״כ מנוסה, ניסחה בצורה נפלאה את מה שאני מחפשת. 

אני מחפשת זוגיות משוחררת, flr עם גבר צעיר ממני שמעדיף מבוגרות ממנו.

מישהו עם מספיק ביטחון עצמי כדי שידע לעמוד מולי ולא ימצמץ כשאעשה לו "בּוּ".

גבר עם center יציב, שעבר דבר או שניים בעצמו, ולא מחפש אגדת דיסני. 

סיפרתי את זה לפסיכולוגית שלי בהתלהבות אדירה של נפילת אסימון, של רגע מכריע, a ta dam moment, כאילו גיליתי את אמריקה. היא רק חייכה ואמרה זה כל כך כללי ולא מחייב, כמו תחזית אסטרולוגית שמתאימה ל80% מהקוראים.

Talking about הוצאת הרוח מהמפרשים… האכזבה שלי הייתה ברורה. איך? הרי זה בדיוק אני! 

קיבלתי את המזרון החדש שקניתי. הוא קשה ומוצק כמו שאני אוהבת. הדבר הראשון שוידאתי זה שעדיין אפשר לקשור מישהו לבסיס של המיטה. כי עם כל הכבוד לזוגיות ואסטרולוגיה, יש דברים שבלעדיהם, גם המיטה הכי נוחה בעולם לא תספק. 

ואיך אפשר לסיים בלי תמונה של הרגל שלי על המזרון והקעקוע האהוב עלי. 

נכון ממש רואים שהוא קשיח??

התכתבתי עם Ms.Pink הנהדרת והתבכיינתי לה שאני מתבאסת שהברחתי את הילד החמוד.

והיא, בלי להתבלבל, כתבה לי את זה

וזו, גבירותיי ורבותיי, חברת אמת. 

הלכתי לתלות כביסה במקום. החיים דבש. 

יש פה 14 בנות 11 שצורחות בלי הפסקה כבר שלוש שעות וכל מה שאני חושבת עליו זה הרגע שבו הן ילכו, אני אשכיב את הילדות לישון ואני אוכל לאונן לי בשקט.

אדושם, החרמנות שלי שוברת שיאים. 

נראה לי הבהלתי את הילד.  

שאל אותי עוד כמה שאלות קצרות והפסיק לענות. 

חבל. 

כל כך חבל. 

ברגעי היאוש או המיצוי אני פונה לטינדר. 

אם הכלוב הוא הצד הקינקי, האכזרי, הסוטה, חסר ההגבלות שלי, אז הטינדר הוא הצד החמוד, הנחמד, החרמן ונילי (בהתחלה). שם אני אוהבת למתוח את הגבול של כמה סמול טוק אני יכולה לדבר עד שעולה עניין הסקס. זה גורם להם להתפתל, לנסות לחשוב על דברים חוץ מהזין שלהם וזה מגרה אותי as fuck. 

עד שהם נהיים ישירים. גם אז אני עדיין פיה חמודה. אבל לאט לאט יוצאת ממני הפיה עם השוט שאוהבת להכאיב לך בזמן שאתה גומר. 

חמודי. הוא עוד לא מבין כמה נמוך הוא עוד הולך לרדת.

אני חרמנית של סוף וסת. אני אפילו קצת מרחמת עליו.

אעדכן.  

היו לי תכניות. מלא תכניות להיום.

בהתחלה, תכננתי להיפגש היום עם חברה ואז אתמול בערב הקטנה העלתה חום. אמרנו נתעדכן בבוקר. הקטנה קמה בלי חום אבל החברה עם סטרפטוקוקוס. ביטלנו. 

כתבתי לו שבסוף התפנה לי הבוקר ואם בא לו שאקפוץ. הוא הזמין להיום לפני כמה ימים ואמרתי לו שיש לי תכניות. חשבתי שזו הזדמנות. אמר שכן. ארגנתי את אחותי שתהיה עם הקטנה שסירבה להישאר לבד עם אחותה הגדולה ונכנסתי להתקלח. הסתבנתי בסבון היקר והשווה שלי, הורדתי כמה שערות סוררות, יצאתי, נמרחתי וכתבתי לו שתוך שעה אני אצלו. הוא כתב לי שהוא קצת גמור. כתבתי שאם ככה לא אגיע. קבענו לקבוע מחדש בקרוב. התלבשתי ויצאתי מהחדר. הקטנה אמרה שכואב לה הראש. העלתה שוב חום. 

בקיצור, יושבת במיטה עם עצמי ומחרישה מצה עם שוקולד. במקום לשתות עם חברה, במקום להזדיין, במקום לקבל מסאג׳. לזה התדרדרתי. 

Shish, תראי לאן הגעתי. 

הכלב שלי אוהב ללכת ראש בראש עם קיפודים. שניהם סתומים כי הוא נפצע והקיפוד.. טוב, הוא בכלל מטומטם כי למה שתחזור למקום שיש משהו שיכול להרוג אותך?

בכל מקרה, שני הסתומים האלה אוהבים להיפגש באמצע הלילה, מה שגורר נביחות רמות ומירמור מצד השכנים. 

אז כבר השתכללתי ופיתחתי טכניקה של הרחקת הכלב, גריפת הקיפוד ליעה והוצאתו מטווח הראיה של הכלב והכל בפחות משתי דקות. 

אמהמה, אני עושה את כל זה עם כפכפים ולפעמים הכלב לא משחרר את הקיפוד וכשהוא כן, הקיפוד נופל לי על הרגל. 

זה לא נעים. זה לא נעים בכלל. 

גם הרס לי קצת את הלק, הטיפש הזה. 

פתרון להרחקת קיפודים, מישהי?

פנטזיות #19

הפנטזיות שלי הן פשוטות

שהכלב יפסיק לנבוח על קיפודים באמצע הלילה

שאסיים כבר לכבס את ערמות הכביסה

שהילדות שלי יעבירו יום אחד בלי לריב על שטויות 

וגם,

לתפוס מישהו, בזין, חזק ולמשוך אותו למטה עד שיפול על הברכיים. ואז להניח כף רגל אחת על הכתף שלו ולהניח את שתי הידיים שלו על התחת שלי. להזיז את התחתונים שלי הצידה ולהצמיד לו את הראש לכוס שלי. להגיד לו - עכשיו - ולהרגיש איך הוא טורף אותי, מצמיד אותי אליו עם הידיים וחופר בכוס שלי עם הלשון. אני אתפוס לו את הראש והשיער עם הידיים שלי, אצמיד אותו עוד יותר אלי ולא אתן לו לנשום עד שאני אגמור על הפנים שלו ברעידות כל כך גדולות שהוא יאלץ להחזיק אותי שלא אפול. אחר כך, נשכב שנינו במיטה, הראש שלו מונח על הירך שלי והלשון שלו תלקק בעדינות את הדגדגן הנפוח ואני אלטף לו את הזין שעדיין עומד, לכל אורכו, בעדינות ובאיטיות עד שארדם.