סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם לאמא מותר ליהנות

הרהורי חיפוש במרחב המטורף והממכר.
סיפורים אמיתיים מנקודת מבט סובייקטיבית.
כותבת פה בשבילי כדי לזכור את המסע המשוגע הזה.
לפני שנה. 5 ביוני 2023 בשעה 14:38

בזמן האחרון אני אוהבת לא לנקות את עצמי כשהוא גומר בפנים. אני נשארת עם פיסות שלו בתוכי, מרגישה איך לאט לאט נוזלות החוצה, זיכרון מוחשי להתכווצויות של הזין שלו בתוכי, תחושה ממכרת שנצרבה בזיכרון. 

ואני לא חובבת שפיך באופן מיוחד. כלומר, זה נחמד והכל אבל מעדיפה להתנקות ולא להישאר עם הדביק הזה. ואני לא אתחיל בכלל לדבר על זה שאני ממש לא אוהבת את זה עלי, על הבטן, הציצי ובטח שלא על הפנים. לא אוהבת. לבריאות למי שכן, לי זה פחות עושה את זה. 

אולי זה הצורך שלי להרגיש אותו עוד קצת בפנים, איזו תגובה ילדותית לתחושה העדינה מאוד, המרומזת הזו של מרחק או איזו היאחזות במשהו שאני לא מצליחה לשים במילים. 

המציאות היא שאני לא מתנקה ולפעמים גם זה לא עוזר. הצמה לאט לאט לאט נפרמת והדיסוננס בין תחושות להתנהלות יומיומית הולך וגדל עם כל יום שעובר. 

הלן הדוב - נוגע ללב. סוג של מכירה את ההרגשה. אני די אוהבת את הריח שלהם עליי. ממש משתמשת בנוזלים כמו בושם לפעמים.
לפני שנה
שרף אורנים​(אחר) - אני קורא אותך ומחייך לעצמי. המילים שלך החזירו אותי הרבה שנים אחורה וזה בדיוק מה שהיא היתה מספרת לי, בעיקר בתקופה שעדיין לא גרנו ביחד
לפני שנה
חרב באבנט​(נשלט) - זה נשמע מדהים, בתור אחד עם פנטזיה לרדת למישהי אחרי שגמרו בתוכה ובזמן שהיא מתענגת גם לעזור לה להתנקות, זה מטיס אותי במחשבות, בדיוק כמו כל פעם שאת כותבת כאן.
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י