במבי חושבת בקול רם.

בזמן האחרון אני אוהבת לא לנקות את עצמי כשהוא גומר בפנים. אני נשארת עם פיסות שלו בתוכי, מרגישה איך לאט לאט נוזלות החוצה, זיכרון מוחשי להתכווצויות של הזין שלו בתוכי, תחושה ממכרת שנצרבה בזיכרון. 

ואני לא חובבת שפיך באופן מיוחד. כלומר, זה נחמד והכל אבל מעדיפה להתנקות ולא להישאר עם הדביק הזה. ואני לא אתחיל בכלל לדבר על זה שאני ממש לא אוהבת את זה עלי, על הבטן, הציצי ובטח שלא על הפנים. לא אוהבת. לבריאות למי שכן, לי זה פחות עושה את זה. 

אולי זה הצורך שלי להרגיש אותו עוד קצת בפנים, איזו תגובה ילדותית לתחושה העדינה מאוד, המרומזת הזו של מרחק או איזו היאחזות במשהו שאני לא מצליחה לשים במילים. 

המציאות היא שאני לא מתנקה ולפעמים גם זה לא עוזר. הצמה לאט לאט לאט נפרמת והדיסוננס בין תחושות להתנהלות יומיומית הולך וגדל עם כל יום שעובר.