אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

במבי חושבת בקול רם.

הרהורי חיפוש במרחב המטורף והממכר.
סיפורים אמיתיים מנקודת מבט סובייקטיבית.
כותבת פה בשבילי כדי לזכור את המסע המשוגע הזה.
לפני שנה. יום שלישי, 14 במאי 2024 בשעה 4:57

אמרתי לו שאני צריכה מרחק. שאני חייבת להתרחק ממנו כי נהיה כבר יותר לא טוב מטוב. קראתי משהו שהוא כתב והרגשתי איך הלב שלי חוסם לי את הגרון ונמחץ. 

אז פשטתי מעליי את כל הסממנים שלו. 

הכנסתי את התמונה שלנו שהוא הביא לי כשעזב את הבית, יחד עם הצמיד שהוא קשר לי למנורת לילה (כדי שאהיה איתך עם כל מי שתזייני) והצמיד שעל הרגל (כדי שאהיה איתך בכל מקום שאליו תלכי) למגירה בשידה ונפרדתי. בדמעות. בכאב גדול. 

היום סופית נפרדתי ממנו. 

וכואב לי. 

 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י