איך אני אעזוב אותך?
הוא שואל אותי עם עיניים עצובות
כבר עזבת אותי פעם אחת, אני חושבת לעצמי בראש אבל אומרת
אנחנו ננצל את הימים האחרונים למלא כירבולים אחרונים.
זה מצער אותי כשאת אומרת את זה.
הוא משיב לי עם אותן עיניים עצובות ממקודם, רק יותר.
אני מאוד מתאפקת לא לדמוע, לוקחת עוד שלוק מהמרטיני שלי.
אני מסטול, לא יודע מה נסגר עם הערק הזה.
בוא, בוא למיטה.
אני קמה ונותנת לו יד. הוא קם אחרי ונכנס לחדר. אני שומעת אותו מתארגן בעוד אני סוגרת את האורות בבית, נועלת את הדלת ונכנסת אחריו.
אני מתפשטת ונשכבת במיטה. הוא נכנס אחרי, דוחף יד אחת מתחת לעורף שלי, מניח ראש על ציצי שמאל ויד שניה מחבקת אותי במותן. הוא מניח את הרגל מכופפת על האגן והרגליים שלי ועם אצבעות הרגל הישרה מלטף, משחק ומשלב עם אצבעות הרגל שלי. אני מלטפת לו את השיער ושומעת איך לאט לאט הנשימות שלו נעשות כבדות. אני עוצמת עיניים ובזהירות מקעקעת בזיכרון כל פרט ברגע הזה. כל נקודת מגע. כל נשיקה קטנה שקיבלתי לפני שהוא נרדם. כל ריח. כל שערה איפה היא נמצאת.
כדי שכשהוא כבר לא יהיה פה, ואין לדעת לכמה זמן הפעם, אני אוכל לעצום עיניים ולהרגיש אותו שוב איתי.
