במבי חושבת בקול רם.

צילמתי את הציצי שלי, מלא בסימנים סגולים ואדומים וכחולים. תכננתי להעלות פה כדי להשוויץ. רציתי לספר על הספייס המטורף שהייתי בו כשהוא שיחק בי. על הריחוף הזה שלא ראה אף אחד שהסתכל עלינו. על המבט שלו כל פעם שטיפה פקחתי עיניים. על המוזיקה (המעולה!) שלפעמים חדרה מבעד לערפל הכאב והעונג. על החיבוק שלו, הנשיקות הקטנות והליטופים אחרי. על הדרופ שנמשך יום וחצי. על הפער בין ההנאה האדירה, הבלתי נתפסת אפילו לריקנות והעצבות של אחרי. 

אבל את התמונה אשמור לעצמי ואת מה שהיה בנינו במסיבה ואחריה, אשמור לו ולי.