אתמול הוא חזר מוקדם מהצפוי והפתיע אותי עם עציץ מהמם, שוקולדים ודייט ערב ספונטני וכל כך כיף. זה היה כל כך טבעי, נעים, אוהב.
חזרנו הביתה וארזנו עד אמצע הלילה את המזוודה והתיק הקטן למטוס בנחת, באווירה טובה, ביעילות. אני מה זה גאה בעצמי על יכולות ההדחקה שלי של הסיטואציה. במצבים שאני מוצפת רגשית עד כדי איבוד היכולת להכיל, אני נכנסת למוד עשייה. אני פשוט נעשית פרקטית ויעילה. מצויינת במצבי קיצון רגשיים, תמיד הייתי וגם עכשיו, לא אכזבתי את עצמי.
סיימנו לארוז ונכנסנו למיטה. התלטפנו, התנשקנו ועשינו סקס מלא אהבה, מהסוג הצמוד צמוד הזה ונרדמנו כשאני מחבקת אותו עם כל סנטימטר בגוף הגדול הזה שלי.
כמו עם האיום האיראני, אני מדחיקה רגשית את מה שקורה ומתרכזת בדברים שאשכרה יש לי שליטה עליהם ואני יכולה לעזור בהם.
אני דוחה רגשית עד הרגע האחרון את הקץ, הרגע שבו אראה אותו נעלם מעבר לביטחון, עולה על המדרגות הנעות ונעלם לי מהעיניים, החיבוק והבית לאין לדעת לכמה זמן.
עדיין לא מסוגלת לדמיין אותי בלעדיו פה. עוד שבע שעות בערך אגלה איך זה מרגיש.
היום הפרידה.
