גם לאמא מותר ליהנות

תודה לחבר יקר מפה שהביא לי שתי כאפות וירטואליות מצלצלות שאתאפס על עצמי ותודה לחברה אהובה שאמרה לי להיות בחמלה.  

עדיין בוכה כל לילה (ולפעמים קצת ביום..), עדיין כואבת מגעגוע אבל לאט לאט שוקעת הידיעה שזה המצב החדש וכדאי לי מאוד להתרגל אליו במהרה. 

מתישהו הגעגוע יהפוך להיות חלק מהיומיום ואולי אפילו ידהה קצת ואז, אני מקווה, אוכל להרים ראש וטלפון ולהתחיל לכתוב את הזימה שתהיה לי. 

אתמול היה ממש מוקדם מידי לחשוב על זה אפילו אבל אין לדעת מה יביא מחר. 

אופטימיות זהירה וזעירה.