ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם לאמא מותר ליהנות

הרהורי חיפוש במרחב המטורף והממכר.
סיפורים אמיתיים מנקודת מבט סובייקטיבית.
כותבת פה בשבילי כדי לזכור את המסע המשוגע הזה.
לפני שבוע. 22 בספטמבר 2024 בשעה 20:14

אתן יודעות למה אני מתגעגעת?

ללנעול את הדלת של חדר השינה. 

פעולה כל כך פשוטה, אגבית, יומיומית שטומנת בחובה עולם ומלואו.  זו פעולת סימון. היא מסמנת את העובדה שכדאי מאוד שלא יפתחו את הדלת הזו בלי אזהרה. כי מישהו הולך לזיין מישהי או מישהי הולכת לזיין מישהו עד שכואב כל הגוף. או אולי מישהו הולך להימרח על הרצפה של מישהי עם בהונות שחונקות לו את הפה. או אולי מישהו הולך לקבור את הפרצוף שלו בין הרגליים של מישהי ולהתחנן שהיא תיתן לו לעלות רגע לאוויר אבל האוויר היחיד שהוא ינשום זה הכוס שלה. או אולי מבעד לדלת הזו שוט יונף פעם אחר פעם וקולות עמומים של כאב מענג ימלאו את החדר הנעול הזה. 

אני מתגעגעת ללנעול את הדלת כי זה אומר שיש חיים שלמים, אדירים, מספקים ומענגים מעברה השני. 

בעצם, אני מתגעגעת בעיקר לרצון לנעול את הדלת. 

שרף אורנים​(אחר) - הייתי מעדיף בלי לסגור את הדלת, אבל זה בלתי אפשרי , כל עוד יש ילדים בבית... מכיר היטב את ההרגשה הזאת, נגעת עמוק בלב. תודה וחיבוק גדול
לפני שבוע
סטילי דן - זוכר את ההרגשה הזו. כוסאומו הילדים, עכשיו אבא ואמא מזדיינים. זדיינו כולם
לפני שבוע
otterU​(נשלט) - את כותבת נורא יפה
לפני שבוע
fatiefairy - תודה :)
לפני שבוע

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י