במבי חושבת בקול רם.

אני כבר לא מצפה שהוא יכתוב לי. 

שוכבת במיטה וצופה בסרטוני קינצוגי, רואה איך האמן מתקן לאט לאט, פיסה אחר פיסה, את הקערה השבורה, צובע פסים אדומים ואז מכסה בשכבה דקה של זהב וכל מה שעובר לי בראש זה שני דברים.

איך זו מטאפורה נהדרת לחיים שלי כרגע 

ואיך אני מעבירה מישהו את הכלב סוס שיש לי בחצר כדי להביא אותו אלי לחדר, להכאיב לו, לזיין לו את הצורה עם הדילדו הכי גדול שיש לי, לקבור לו את הראש בין הרגליים שלי, לרכב עליו עד שהוא גונח בלי שליטה ואני מתמוטטת עליו רועדת ובלי אוויר ואז משלחת אותו לדרכו וכל זה מבלי לצאת מהחדר. 

בעיה. בעיה חדשה, יצר לי הכלב הזה.