היחסים שלנו משתנים. זו כבר לא ההתאהבות האדירה והרגשות הגועשים. כבר כמעט ואין דרמה. אנחנו לומדים לחיות אחת לצד הבחירות של השני (וההפך), בקבלה. בשלווה. הקינאה נעלמה כמעט והפכה להבנה עמוקה של הצורך של הצד השני. אין יותר ציפיות מהכיוון הזה.
אני לא רוצה לדעת על נשים אחרות שהיית איתן.
אני גם לא רוצה לדעת על גברים אחרים שהיית איתם.
כשהוא לא לידי, הוא רחוק. הוא כבר לא משהו להתגעגע אליו או לערוג לו. הוא פשוט חלק מהפאזל הגדול. הוא נוחות וחברות ומוכרות. הוא מי שאוסף איתי חוויות כי הוא ביטחון אבל גם משמר קיימות.
אתה לא רוצה שנגוון קצת בתנוחות? נתקענו על אותן שתיים כבר המון זמן. בוא נוסיף צעצועים, מקומות, איברים.
למה? זה עובד, זה מצויין.
שתקתי. מה יש לי להגיד? אני בית בשבילו ולא מטלטלים את הבית. כנראה. למרות שהבית ממש ממש ממש רוצה שיטלטלו אותו ויכאיבו לו קצת ויזיינו אותו בתנוחות חדשות.
קינאה היא דבר מוזר. היא לא נעימה בכלל אבל היא שומרת אותך עירנית ועורגת.
אני על סף שינוי. אני מרגישה את זה.