החיים שלי מורכבים. אני מניחה שהחיים של כולם מורכבים ויש כאלה שהם מורכבים פי כמה וכמה משלי אבל הם שלי אז רק על עצמי אני יכולה להעיד.
אני מגדלת באהבה שתי בנות לבד לגמרי. אני לא מתלוננת חלילה אבל זה דורש איזה אירגון וסדר מסויים. והמון ויתורים. ויתורים שאני עושה באהבה גדולה כי אני מרגישה שלהיות אמא זו הגשמת חלום, למרות הקושי, למרות שלפעמים בא לי לדחוף אותן חזרה לרחם.
חלק מהעניין זה למנן באופן מאוד מדוד את היציאות שלי מהבית. כל יציאה דורשת לוגיסטיקה של למצוא זמן שאני לא אחרי יום קשוח, בייביסיטר, מקום. אני מזמינה אלי הביתה רק אחרי הכרות אמיתית עם האדם שמולי. ואז כמובן שהכל נהיה יותר קל. אבל עד אז? לכי תמצאי זמן בין עבודה במשרה מלאה, הסעות לחוגים, 937637 מופעי סוף שנה, 75849 מסיבות פרידה של העבודה, 48589 פגישות עבודה לקראת שנה הבאה וכל זה רק בחודש הקרוב. יש תקופות כאלה שבהן החיים הפרטיים שלי בהולד, אין דייטים חדשים שמצריכים ממני לצאת מהבית, אין יציאות עם חברות, אין כלום. עבודה, ילדות וזהו.
זה קשוח. זה מתסכל. זה לפעמים כל כך מבאס שבא לי פשוט להתפטר ולא לצאת מהמיטה.
אבל מי שיש לו סבלנות, מי שמוכן שניה לתת לגל לעבור ולנשום, אני אשקיע בו את כל כולי.
הפעם זה עליי. זה קשוח, אבל זה מה שיש.