האם יותר קשה ומעורר חמלה ואמפתיה לקורא שיברון לב של נשלט/בן זוג שהיה במערכת יחסים עם שולטת/בת זוג ונגמר או של שולטת?
האם שולטת שמספרת איך הלב שלה התרסק לאלפי חתיכות קטנות, שהיא הרגישה שהייתה צריכה לזחול על הרצפה ללקט פיסה פיסה כדי להתחיל בכלל לחשוב על לאחות את השברים ולהפסיק לבכות, פחות נוגע?
אני קוראת את המילים שלו ומתכווץ לי הלב. הוא סובל. אני יודעת. זה קשה ורע לי לקרוא. זה סבל אמיתי של אהבה שלא מומשה עבורו, של שלושה חודשים של קשר קרוב ואינטימי שלא התקדם לאהבה אדירה ומערכת יחסים ממושכת משני הצדדים.
אבל אני גם יודעת, שיש שם הרבה התענגות על הכאב. אידאליזציה שלי. מציאות דיכוטומית. תפיסה שונה לחלוטין של המציאות שנובעת מהבדלי הגיל. דמוניזציה שלי.
להתגבר על פרידה ולבחור בעצמך כשידוע שזה לא היה מדוייק וטוב כמו שהיית רוצה, זו בחירה בוגרת וחכמה.
לצייר מציאות חלופית כדי שהסיפור ישמע טוב, זה כבר סיפור אחר.