החיים קורים בין השיטין - רגעים מתווספים לשעות ולאחר מכן לימים - פסקאות זמן או פסקאות בזמן; אלו ימים החייבים לקרות שוב, אתה פוגש בעצמך: שרוע ערום על הרצפה הקרה, אתה מנסה להשיל מעצמך את אותו הצורך במוזה ולעתים, אף מצליח. אתה לומד ליצור אחת, לברוא את הזמן והמקום: לארגן, לתכנן ולמרק ולתת לפרצים הללו להסתדר מעצמם, בפרוגרמה נאצלת שאין בלתה, אל מול ארעיות רנדומלית, נטולת קווי מתאר.
יש משהו נפלא בכאוס: קיימת נקודת כניסה ונקודת יציאה ולעתים, אתה יוצר מערבולות ומתבונן כיצד הן מתפתלות ומכלות את כל העומד בדרכן ולעתים, אתה היעד או הנמצא במרכזן, אין חסינות, פרט לרגע בו אתה הופך להיות המערבולת: הבערה הפנימית קורמת חיות לאיטה, כשאתה בר-מזל - קור הרצפה אינו פריפריאלי והוא מגיע ישירות לגולגולת.
אתה רואה שורות על קיר חלק ואותיות מוטלות ללא דורש - "קח, הרכב". בקול קמאי עמום ונוסך ביטחון. מלודיות צורמות מתחוללות בראשך, אתה מאפשר ומכוון - מלחין מחשבות הנושפות בעורפך: "חיה". אתה לבדך עם הנברשת: חדר ריק כמרחיב תודעה והנסיון הנואל להבין, האם הנברשת מסתובבת סביב העולם או שמא העולם מסתובב סביב הנברשת המקובעת, אתה יכול לחוש את העולם בוכה סביבך - דמעות הגאות והשפל: שום דבר אינו טובע, שום דבר אינו צף - הכל מתקזז.