כשהייתי ילד, דמיינתי את אלוהים לבוש בחליפת בד חומה עם שפם חום ושיער מעט מתולתל. בכל פעם שדמיינתי, הוא היה ישוב בישיבה מזרחית על ענן. קשה לנו לתפוש עומק בצורה ישירה - אנו תרים באופן תמידי אחר הפתרונות הפתלתלים והם תמיד לעומתיים.
איך יודעים כי יום? כי לא לילה, את הרע נבחן דרך הטוב, את הרדוד, דרך העמוק. העמוק הוא האינסופי, אין דרך לבחון אותו כי הוא בדיוק המראה, הוא הפחד, החרדות, השברים. הוא כל מה שאי-פעם רצית להיות ובעטו לך בגולגולת. הוא בעיקרו ההיכרות העצמית: ישנו רגע, בו אתה מבין מה אתה ואותו רגע גורם לך לנוע בחוסר נוחות במקום מושבך, אתה צופה ברגעים בעצמך, משחזר, מתבונן, מנתח, חוקר ועוד מילות אכזבה המובילות בהכרח לחוסר עומק, לאינפנטיליות מחשבתית מהסוג הבזוי.
נתעלם לרגע מחוקי הגרוויטציה שבוודאי לא חלים כשמדמיינים צלם ישוב על ענן. ייתכן וזה בכלל צמר-גפן כשמתקרבים, אין צורך במזון, במקלחת, בשום דבר. אך זה מוחשי, זה קיים ובכל פעם, בכל פעם בה הייתי עוצם את עיניי היה מופיע בדיוק אותו חזיון. בעטתי בה כי היא ענתה לא במקום, חתכתי אותה כי אני אוהב לזיין אותה מדממת, קעקעתי אותה כדי שתזכור. חרכתי כדי לטפל, צרבתי כדי להרטיב. אני מחנך, אני מזיין חזק. את מרגישה מחונכת? כן, יחסי שליטה, את אוהבת? את רטובה? תראי את הצלקות. בואי למצוץ, תאכלי תחת. אל תאכלי כלום, אני רוצה לענות אותך. לייסר אותך. בכי. התפרקי. תמצצי. תגמרי. זין שלי. כל הדיבורים, השיחות, הרדידות. המכות, הפאתוס, הריסוקים. ההתעלמויות, האוננות. הכל רדוד, הכל שחוק. הכל חולני וזה מה שזה. משני הצדדים, אמש שכבנו לאחר יום מושלם וברגע אחד היא סיפרה לי את הרגע בו שברתי אותה ועוד רגעי מראה המעידים על חולניות. זה לא נאמר בטוב, זה לא נאמר ברע או בהפגנה. זהו רגע ידוע, אמיתי, מתפרץ, בהמתי, לא מתנצל - חף מכל גינוני טקס שגם ככה נשטפו. שדים חולניים הטורפים שדים חולניים אחרים ומנסים לתקן רקמות צלקת בצלקות טריות. התירוץ, הסיבה, התוצאה. אותן בדיות המופנות פנימה כדי שאוכל להתעכל טוב יותר, מפורק למרכיבי יסוד גולמיים: ההבנה שהפכתי גם אותה חולנית, שהדבקתי בשגעון ובקרבה המזדיינת לתחתית המחשבות, שאוכל לעשות בה דברים נפשעים כדי להרוות את העומק המזדיין הזה, הבלתי נדלה; המזין את עצמו. היא שכבה שבורה ומחוזקת מאותה הבנה, גמרתי לה פעמיים בפה והיא נישקה אותי על מה שאני גורם לה להרגיש.
אני יודע כי אלוהים קיים, כשאני עוצם עיניים אני כבר לא רואה כלום, רק שחור.