|
|
|
לא יודע אם זה טמון בחוסר היכולת להרגיש במקומות מסוימים, בקצוות השרופים או הנגיעות בקצה הפחד שצילקו תאים אורגניים קטנים.
אני רוצה לשכב על אדמת טרשים בתוך ערוצי נחל ולפרוש ידיים ורגליים, שלא יהיה נוח לרגע אחד ולראות שברי בוץ מתקדמים לאיטם והופכים להאר וכל שאעשה אביט ואשתוק; אתבונן פנימה ואמתין לגשם שיכבה את שכבת הלהבה הצלקתית.
כשאת מצליחה להתחבר לצדדים המטופשים שבך - מתרחשים קסמים. כבר נאמר כי ילדות גדולות מטופשות גורמות לזקפות החזקות ביותר, אני אמרתי בשבתי כבמאי סרטי טבע, לא טבע כשל הנשיונל או אחד הערוצים המפוברקים האחרים - טבע אורבני.
היא שוב התלוננה בנוגע לגילוח הכוס: "יש המון קשרים והפרשות, זה לא נעים לי". כוס לא אמור להיות נעים, לא לך בכל מקרה, אני נהנה ממנו יותר כך קוף קטן שלי". הסברתי במתינות. "הצורך הוא אבי-אבות ההסרטה" אמרו וצדקו. איני מקבל שחקנית עם פאסון וממילא את הכי דיווה כשאת גורמת לרקטום לקנא בנקודה השמימית תחת הביצים וחוזר חלילה, משל היית ג'ין סימונס מאופר בכבדות צורח את משנתו.
חבשתי לה כובע קטן ווסט, ממש כמו הקופים הקטנים הכה משעשעים, לא היו מצלתיים בפעם הזאת, אך כיוון שהזין את האמנות שלו צורך באופן חזותי ונאמן למקור, הן תגענה: משחק אותנטי הוא השובה ביותר ולפיכך, עשיתי מה שכל משפחה בעלת אבא ערס בספארי עושה - הצטיידתי בבוטנים וזרקתי לעברה.
אקסטרים לונג שוט:
מי שלא ראה קימורים אלוהיים וכוס שעיר משופשף מהר, כי היא שכחה כבר איך לגעת שם וזה פתטי, מלקטים קליפות בוטנים - לא ראה זקפה מימיו.
"The best part of beauty is that no picture can express". F. Bacon
...והוא שונה, אותו אריח. בוודאי התרשלו בחיפושים אחר דומה והניחו אותו במקום. הוא משנה לגמרי את פני החדר, פתע הופך הוא חדר אמנים: כמה שלמות נרכשת יש בחוסר, בתודעה שמשהו עקום.
---
אני מוצא עצמי מחפש שולחן ישן - לא כדי לשפץ או לשחזר, כדי לתת לי להתיישן מולו, לבדוק את עייפות החומר המתפשטת. אני דוחק בעצמי עד כי נשימתי נעתקת ואני פוער לועי כדי לגמוע רסיסי אוויר: בסקס, בהתעמלות ובמכות; צעיר ונמרץ מאי פעם. נרקב, מבפנים מתבגר.
---
אני מנסה להתייחד עם הרגע בו עורה מוצלף: מעבר לתזוזה ההולכת ופוחתת, העור טרם מבין את נשיכת הכבל ופס דק מדמם מתפשט לאיטו והופך בדל עור מהפנט גס למגע - אני עושה עימו אהבה באצבעותיי וחושב על הרגע הדפיניטיבי בו מתכות מרותכות יחדיו והופכות יצירה.
---
השארתי את החלון הישן לא צבוע. כשאני פותחו לרווחה ומביט, אני יכול לראות שכבות צבעי שמן אשר עשו עימו חסדים הרבה, מצדדיו תליתי יצירות: ציורי חלונות ישראלים בצבעי מים.
מי מצייר חלונות אשר לא ניתנים לפתיחה, הרהרתי: כולם כלואים בחוץ, אני חופשי בפנים.
כשלא הייתי הולך לבית הספר, הייתי נוסע לחוף זיקים. פנינה בתולית מאז שאני זוכר את עצמי: ברבות הימים יכולתי לחזות שם בצבה מטילה ביצים, צבאים, תנים ושועלים היו מגיחים בחסות החשכה לגנוב פתיונות ודגים שדגנו, היינו נוסעים בג'יפ כשהיה מותר לזיין את הטבע הארצישראלי. היום כבר מזיינים את הטבע הגלובאלי, עברו לחשוב בגדול; אז הנסיעה בג'יפים נאסרה בשטחים.
הרבה זכרונות טמונים בחול ובמים, התבודדות ילדית ובוגרת יותר אל-מול רוח אינסופית ומדורות לעת ערב; נקודות דיג אשר סומנו וקוליסים אשר היוו בקונטרסט ישיר חלק מנופי-בראשית.
---
החצבים היפים ביותר נמצאים בחורשות העוטף, המעבר הדרסטי בין כבישי תחילת הנגב הפתלתלים ושלטים המיועדים לרוכבי אופניים עד מלוא האופק: שיבולים וניחוח תחמיץ בלילות חמים, התבוננות עצמית וחופש - באזורנו מובא ביתר שאת כמפריד ומקרב בין כאן ושם.
מחר לפני שנה, היינו בממ"ד ויומיים לפני הממ"ד, לקחנו את הבנות כדי לראות את אותם נופים ולכבוש שטחים ברגליים, התמונות השמחות של סוכות בטבע לעולם תשארנה במרחב הדיגיטלי - מחוייכות, מלאות קסם בתולי וחופש פשוט של פיקניק, מחצלת וחורשה: גללי עיזים ומחילות, דברים שלמדנו דרך הרגליים, נלמדים כעת דרך הלב.
מגיע שלב בחיים, בו אתה מבין משהו לעומקו, לאו דווקא מבחינה אקדמית, באמת לעומקו ואפילו מסוגל להסביר לאחר ואם אתה מתעכב מחשבתית בעניין - אתה יכול לפתחו מתאוריה לפרקטיקה ולהפך. אתה שולט בידע ולא הידע שולט בך: הפכת ממצטט למצוטט וממחזר למחוזר.
זו חתיכת הבנה, זה כמו לקרוא בפעם הראשונה את רובינזון קרוזו ולפנטז שיש לך תוכים ואתה עובר לגור על אי-בודד ובונה לך בקתה ומחזקה בגפנים קשורים. אתה לומד לאכול ולבשל, לתפור ולהלחם על מה ששלך - על מה שהשגת בעשר אצבעות, עבות ומחוספסות פרט לאחת: כיוון שאת האצבע המשפיטה אתה מניח על הדגדגן.
לאחר הפלגות מרובות בדמיון ולאחר שגידלת זקן עבות וישבת שנים על אי-מטבח בודד, אתה פתע מבין גם כלכלה ומחסור, כלומר לא פתע, אך העניין מובן: יש היצע ויש ביקוש ויש את מי שאתה כלפיי כולי עלמא ויש את כולי עלמא ואתה בוחר. אין לך צורך לחפש נשים, הן תגענה עד אליך, גם לאי בודד.
אתה כבר לא מתמם, אהה, מה זה היצע וביקוש? למדת כבר ואתה יודע כי אתה נחשק ויש בידך היכולת לבחור את הכי טוב ולשקוע בניחותא אל תוך כורסה, במכנסיים מופשלים ולהרים את הרגליים קמעה כדי ללמד מושגים נוספים בכלכלה בזמן שלשון ההיצע מלחכת את איזור הביקוש הגאוגרפי.
בפרקים הבאים, נדון בכשלי שוק ויתרון יחסי.
כבר הגענו לנקודה מסוימת, ממנה לא ניתן לחזור ואם אוכל ולו רק לתקופה קצרה לעצור את הטמטום הפושה, תבוא עליי הברכה לקראת כיפור בעקבות ניקוי אורוות משאריות הפרוגרסיביות המודרנית ושיפור השיח הבין אישי:
"אני מצטערת שעברת את זה, הוא נשמע כמו נרקיסיסט".
"שולחת חיבוק בהסכמה".
"זה לא שלך".
"מדייקים": בכל קונסטלציה.
"נשמע כמו גזלייט" או "גזליים" או יצאנו מטומטמים עד כדי כך שהצליחו בנקל לסחוט אותנו רגשית ואין לנו שום יכולת להתנגד: לא טוב לכם? לכו.
לא יודע מה זה "הסגברות" ואין לי עניין לדעת.
תרבות הווק: אני מכיר רק טבחים מדופלמים.
גברים שאומרים "היי".
גברים השותים בספל ואוחזים אותו בשתי ידיים.
אנשים מבוגרים המשתמשים באמוג'יס.
גברים בסקיני.
אלוהים לא ברא את הטייץ כדי שצלוליט ייראה מושך.
אין לי בעיה שתקראי לעצמך, גבר, אישה או נמר-דרקון. זה לא מחייב אף אחד אחר לא במחשבה ולא במעשה: ישנם גברים וישנן נשים, פעם במאות אלפי שנים מגיע מקרה גבולי כשל המתאגרפת שגם הוא מוכרע לכאן או לכאן מבחינה מדעית.
מדע גובר על רצונות.
את לא מוכרחה לגלח שחי, רגליים ושפם, אבל כשאומרים לך שאת דומה לדודו מפרפר-נחמד, אל תתלונני.
איינשטיין לא טבע את המשפט: "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות".
גברים שווים יכולים לומר, לכתוב ולעשות כמעט ככל העולה על רוחם והם ימצצו.
לישון עם רגל על הראש זו אמירה: מעבר לבנאליות השליטה השגירה, זה מעיד על צורך בלתי מתפשר בנוחות. זה נוח לא כמו איזה רהיט פרובינציאלי מאיקאה, זה נוח כזה כמו חליפה עם מרווח מילימטרי בשוקיים, זה לא לכולם וכשזה מתאים זה כדי להישאר; עד כדי שמירה על המשקל בגרמים, כדי שיהיה את המרווח הנכון לשוקיים.
כמו כל פריט מיטה ראוי, עליו לקבל את צורתך וכמו בלילות הראשונים, שמדי פעם דופקים קטנה לכרית, כדי לנער אותה שהשקע יתאים לעורף ועד שאתה מניח את הראש, תזכה לעדנה המתבקשת: הרבה שוקיים עברו בנהר עד שראשה הואיל בטובו להתאים עצמו לתנוחת השינה הרצויה, בעיטות ישור קטנות ותיקונים מהירים, משל הייתם שוק ההון האינדונזי.
מאז שהיא הסתפרה, אני לא ישן טוב. היא זזה יותר ועד שאני כבר מצליח להרדם, אני מתחיל לבעוט והבעיטות מעירות אותי, הן אמנם קטנות אך באופן מוחלט אני סובל מנדודי שינה ושנינו לא רוצים שחלילה לא אחוש נוחות מקסימלית בכל קונסטלציה שהיא.
מכיוון שניחנתי בורסטיליות ודוחק בזמן, אני מתאמן בעיקר עם קטלבל 44 ק"ג. כך אני גם מרוויח אימון וגם ישן טוב אחריו.
שינה היא כמו אישה, כשזה טוב, אתה זוכר.
*כל מי שהעידה על עצמה שהיא חתולה, הזכירה יותר פרה - חתולים ידועים כנופלים על הרגליים, לפרות אין אפילו ברכיים שניתן לראות.
*אין שום אומץ באנשים שמנים המתפשטים, אין כלל בעיה עם שומן, הבעיה נמצאת בעניין המודעות.
*לא ניתן לסמוך על גברים המגדירים עצמם פמיניסטיים ונשים המגדירות עצמן שובניסטיות, כשל לוגי רציף ומתמשך.
*אישה המגיעה לדייט ללא ארנק היא אישה לחתונה.
*במידה ובתי הייתה אומרת לי שהיא "חלקה" חשבון או "חצי-חצי", היה העולל מועף כלאחר כבוד.
*מאז שבנותיי נולדו, אני מלמדן שהדרך הבטוחה והמהירה ביותר לעצור סיטואציה היא באמצעות אגרוף לביצים או לעין.
*גז פלפל, שוקר וכו' הם אמצעי הגנה לגיטימיים מגיל צעיר ככל האפשר, ראשית יש לבנות בטחון עצמי מספק כדי להשתמש בהם.
*גבר לא צריך להיות יפה, גבר צריך להיות גבר.
*אישה מוכרחה להיות יפה כדי לצלוח בקלות את החיים.
*מרמור אינו רכיב תורשתי.
*מרוב שאנשים חוששים להפגע הם הפכו רכרוכיים בעת המודרנית, העולם בנוי על יסודות של פגיעה והתקדמות.
*אגביות היא אחד הדברים הכי מחרמנים בעולם, כמו להאזין למוריסון מבצע גרשווין.
"איך את שנחצבת מהיכל של אמת
נגזר עליך בעולם החומר לשוטט". ש.רנד
כתיבה עצמית היא טיפול, סוג של רפלקטיביות הגורמת להתבוננות וכמו חוקר המתיימר להיות טוב ובעל ערך, אובייקטיביות מוכרח לשרור. הדבר היקר ביותר באמתחתי - חירות המחשבה: כשהיא לא מופנית כלאחר כבוד כנגד ענייני דיומא, היא מוכרחה לעסוק בשיפור קונסיסטנטי של העצמיות, כך הכל מסתבר כנסבל יותר ובאיזשהו אופן - מואר, כשאדם מפסיק להתפתח - תהליך קמילה מחל, כשאדם מפסיק לנסות להבין את עצמו - אותו תהליך מואץ ביתר שאת.
עד שאעיף עצמי מכאן כהרגלי, אני משתדל להקיא רסיסי זכוכית המרכיבים פסיפס חיים. הבנה מהירה כמעט תמיד יכולה להצילך, כשהיא מעורבת ביצירתיות, מעטים המקרים בהם תתפס לא מוכן: נדבכים אלו, גורמים לך לבחון תגובתיות באופן תמידי, עם כל חי באשר הוא. הייתי ילד מופרע ויחד עם זאת, התברגתי לפסגה במסגרות, עד שהייתי מועף או מפסיק ללכת בעצמי, המיצוי המהיר בחסות היכולת השכלית:
קיים פגם נוראי בדרך כזו, כשאתה רואה שאלות ויודע שהתשובה הנכונה באמת, כלל אינה מוצגת וכלל האפשרויות הן בפשטות, מרחיקות מן ההתקדמות המוחלטת: הכל מוכרח להתהרהר קטגורית.
היכולת המהירה להבין ולתפוש, לעתים בעוכריי - בבחינת תגובתיות בני האדם למשל: הייתי ממרר בעיקר למורים את חייהם, לעתים כדי לעוף ולנוח בבית ולעתים, כדי לראות כיצד הם מתמודדים עם התנהגות אנרכיסטית ואלימה לרוב.
באחד מימי הקיץ, בכיתה י', זרקתי סמרטוט על תנור ספירלה כדי לראות מה יקרה לחשמל ולתנור. המורה, שהיה מבוגר יחסית ראה את העשן ובידיו הוריד את הסמרטוט ודרך עליו כדי לכבותו: הוא היה אדם מרוסק וניתן היה לראות זאת בנקל. הוא המשיך בשיעור כאילו כלום ואף אחד לא הלשין. בתום השיעור הלכתי אליו ואמרתי לו שאני אחראי, בביטחון מוחלט ומלא פאסון וחשיבות עצמית.
הוא הביט בי בצורה מסוימת שגרמה לי להרגיש אומלל עד עמקי נשמתי ואמר "עשית או לא, זה לא משנה, אני לא מתעסק ולא מתעניין במשמעת; לא אעביר ולא אדווח, מזל שזה לא קיצר את החשמל בבניין ואז היה נגרם נזק חמור".
"נכווית ביד", פלטתי כבר בהבנה שטעיתי היום והוא השיב שהוא שכל בן בלבנון וזה לא רציני, "מחר זה עובר".
הלכתי הביתה ברגל, שבור ובהרגשת חידלון שכמותה לא ידעתי. זה לא מנע ממני להעביר אחרים במסלולי תופת, אך מאותו רגע, כיבדתי אותו על "כיבוי" התמודדות או הצורך בהתמודדות רק בעזרת הבנה ושיקוף עצמי. כיבדתי מאז כל אדם מרוסק והרי כל הנ"ל, מביאים עליך ענווה רבתי ופורקים אותך מטמטומך העיקש.
שבוע שעבר, הקטנה שלי שכבר גדולה מכדי לבחון דברים מעין אלו, לקחה טוש עבה וציירה על הספה החדשה ועל המצעים במיטתה: "למה עשית זאת"? שאלנו והיא ענתה בצורה ישירה: "כדי לראות איך הטוש נראה על הדברים הללו ואיך תגיבו". שמחתי בלב, בגילה גנבתי סיגריות בוערות כדי לראות איך חיות קטנות נשרפות.
במידה וכולם אומרים לך שאת נמצאת במערכת יחסים רעילה, הם יכולים להוות אינדיקטור ולגרום לך להתבוננות עצמית שתוביל לחשיבה רפלקטיבית וכך אולי תוכלי לגלות את מקור הרעל.
כיום, ההבנה המוחלטת התגבשה והדרך הטובה ביותר לא להיות מורעלת הינה פשוט להמנע ממקור הרעל, במידה ואפשר.
אני עתיק בהשקפתי ואמונותיי ומאמין שצריכים לחוות את העולם דרך הפה, ממש כמו בילדות ולפיכך אני מקובע בנוגע לשיטות טיפול ובטוח שישנה דרך אחת לסלק את הרעל - למצוץ.
חלציי מורעלים.
