Disrupt/ive/ion

כשאת רואה מזבח ללא עולה, את מבינה כי את הקורבן: שירותים מטונפים, כל כך מזוהמים שכמעט לא ניתן למצוא מקום אחיזה לידיים. הטלטלות והמשיכות, ההכנה למנח נכון: כזה שמאפשר לרכך באגרופים; הצוואר חשוף כמו באותן נשיכות שכמעט ועילפו, שהכריחו אותי לאחוז את כולך כדי שלא תתאייני, כדי שלא תפלי ותשפכי כולך על אותן רצפות עתיקות.

אני זקוק לדם מהכתף, מהצוואר, מהעורקים הפועמים לכבודי - לטעם החלודה, לאפסיות האישונים מולי, דרך מראה לראות לתוככי-נפש את הייסורים ואת מתעמעמת ונמוגה לאיטה. לראות את אישוניי משתקפים באישונייך, לראות את שדות הקטל סביבנו, את הקברים ואת המדבר, את המקומות בהם שום דבר לא יצמח עוד - רק יקמול אט-אט. עורבים חגים מעלינו במחול המוות וממתינים.

וממתינים.

אני זקוק לשקט שהחדלון נושא עימו, לחולצה הקרועה בין שינייך וליד העושה בך שפטים כשראשך מוחזק כנגד הקיר. שומעים אותנו מבחוץ, מהומת אלוהים, כמו בלילות החמים מול החלון הכביר. הבכי הקתרטי, השיער הסתור והפנים הנפוחות מאגרופים ונשיכות, כך אני אוהב שאת מוצצת - רכה כמו רוח על עשב.

איני אוחז מהשיער יותר לעולם, אני אוחז מעמוד השדרה.

תמיד אמרתי לעצמי, כשיהיה לך בן אתה קורא לו בבר. אתה נותן לו פור רציני כלפיי כל הילדים, כשכולם יתגלחו לקראת בר-המצווה, בבר כבר יהיה משופם ועם טיפלה שערות בכתף, זה כובש.

הרצון הזה לא הגיע מריק, הרצון הזה נוצק בתוכי בעבר, יש לו מקור ובעלים ובאיזשהו אופן; ההשראה לכל מי שאני כיום התרחשה שם, במקומות המחניקים הללו: באחד החופשים הגדולים באחד מגני השעשוע הנטושים, היינו אני ועוד מספר ילדים מצומצם.

כל ערב בבר היה יורד ומחלק לנו ממתקים, חבר שלי גבי היה עילג ותמיד היה אומר מנתקים, כולנו צחקנו עליו והוא אהב את זה, את המנתקים.

אחרי שבבר היה מחלק, הוא היה עולה ויורד שוב לחלק ממתקים, שוב צחקנו על גבי.

בבר היה הארדקור, שיער כתפיים שופע, קרח ושרשרת של כפפות אגרוף מכסף, קעקוע של עוגן עיטר את גרונו. יענו כל הסממנים להיות שולט כמו פוסידון. גבוה, שרירי, נאה. כמו מיסטרT רק בצבע אפרסק, אפרסק שמתחיל להרקב כי היה לו פסוריאזיס כנראה או משהו אחר.

כל לילה הוא היה עם אחרת, היה קורא להן כלבות שאוהבות חוסר-אונים. ככה היה קורא להן, נשבע. כל פעם שהיה יורד לחלק ממתקים, היה יורד עם אחרת ואמר - אני אוהב לקשור אותן ולתת להן את מה שהן רוצות, תחושת חוסר אונים. איפה הוא מוצא כל-כך הרבה כלבות, שאלנו מהופנטים וזרקנו על גבי מנתקים. צחקנו.

חופש גדול אחרי, באו שוטרים שהביאו מישהי, היא הייתה מוכרת לנו ושלחנו את גבי לשאול אותה מי היא, צחקנו עליו גם עכשיו, עדיין.

הוא חזר ואמר לנו, חבגים, אתם לא זוקרים אותה זאתי אחת הכלבות של בבר.

וואוו, כן אמרנו במקהלה. מה קרה רזית ככה וכל הציצים הענקיים שלך הלכו? 

עברתי חוויה מטלטלת היא ענתה, בבר גמר אותי. השולט הכי מטורף וקיצוני שאי-פעם הכרתי. הוא זיין את כולנו, כולנו שפחות שלו והלוואי שהוא היה כאן. הוא קשר אותנו בנזונה, זרק אותנו במקלטים נטושים, נתן לנו חוויה שנאונן עליה שנים קדימה.

וואאאאו, אמרנו כולנו בצווחה. 

יש לו זין גדול?

לא, ממוצע ענתה.

הוא חכם? טיפש כמו נעל פילה.

איך יש לו כל-כך הרבה שפחות קיצוניות כמוך, בבקשה גלי לנו.

הוא דמנטי.

*אתה בוודאי לא זוכר אותי, אז אין טעם להקדיש לך כלום.

**מזג אוויר קודר, תבשיל קדירה, כבר אזיין את עצמי עם פיה וזה ברקע. לא צריך הרבה יותר.

חלמתי על סבא שלי, זה לא קרה לי מעולם. אולי כשאתה הופך לאבא, תאי מוח משתנים.

הוא אמר שהוא מרוצה מההתקדמות ורואה הכל, שאלתי אם הוא רואה איך אני דופק אותה והוא ענה בוודאי, לקח לו קצת זמן לענות, לא יודע למה.

לקראת סוף החלום, הוא אמר שהוא מאוכזב ושאלתי ישר לפשר האכזבה. איני זוכר הכל, הוא רק אמר שאם הוא יראה אותי שוב מטאטא, הוא יקח לי את התרבוש.

*יצאנו אתמול לנהיגת שטח, פעם אחרונה שאני נותן לה לנהוג, לסמיר שלי:

הסירות החלו מטלטלות. הבטתי בהן כאחוז אמוק - דרכן הבחנתי בעוצם הגלים עד כי ראייתי החלה הולכת ומטשטשת ממלח הגלים הקוצף: הספינות נמרחו כבציור שמן ארגמני-עתיק, ניגון נושן החל מרחיב את אוזניי - עמוס בנפך בוסתני פרי קמלים למחצה ונרקבים בשמש כלות היום. יכולתי לחזות בעיני-רוחי בקוורטט טרובדורים מאובקים שבים אל ביתם, בכיסם פרוטות המספיקות ליין ונקניק ואושרם בולט למרחוק.

---

...והכחול-שחור הזה מבשר טוב - סערות הנפש וסערות החוץ שוככות בן רגע; הצללים נמוגים, האור חודר ומבריחם - כהות מתפוררת בתנועות קולמוס חדות. הבל הליל מתנדף כאדים, נמהל ברחוב מתכתי תכול מצודד אישונים, מבעד עלטת בליל רקמות רוויית משקעים, קרבים ובאים, ימים מועבים.

הרוח נושאת עימה בשורה, היא אף עוקפת את שליחי הוולט הנמהרים עד מאוד:

הסתיו הארבעים מתקרב בצעדי ענק וזו חתיכת הצלחה: בסופו של יום אדם הוא כמו צב-ים, הוא בוקע מביצה ובדרך לחוף המבטחים, הוא מתמודד עם טורפים, איתני הטבע, מערכות יחסים, אבהות ובעיקר עם עצמו. כיצד לצלוח את הדרך בבטחה.

---

יש כבר מעט יותר שיער לבן בזקן: כעשרים שערות שאני כמובן נותן להן לגדול פרא, הן אולי עדות אילמת לכמה וכמה ימים בשמש וכהנה וכהנה ימים בצל. העיניים חכמות יותר גם כן, בכל פעם, כשאני שוטף פנים אני מנסה להבין האם הן יודעות יותר ממני והאם הן משתנות גם.

---

יש משהו נפלא בבגרות פנימית, היא מחלחלת לאיטה אל תוך משקעי האבן שהחיים נותנים וזה עוד יותר נפלא כשאתה לא שוכח גם להיות ילד כשאתה יכול ואף אחד לא רואה - זכיתי בבנות קטנות ואחת גדולה, אז אני יכול לחלוטין גם להיות דפקט וגם להרשות לעצמי את הרצינות.

---

הגשמה עצמית לעולם לא קצה, אם היא קצה, אתה כנראה מת.

---

אמי תמיד מספרת לי שהחורף בשנת 84 היה הקשה ביותר שהיא זוכרת וביום שנולדתי הרחובות ובית החולים היו מוצפים מגשם בלתי פוסק - שם כנראה האהבה הזו נצרבה בי.

---

נבט מספרת את אותו דבר על הכוס.

---

באמת זכיתי להיות אני.

אני אוהבת ומוכרחה מנטאלי היא פסקה בנחרצות.

צבע או מוזיקה עניתי? היא חשבה שאני צוחק איתה ונחרה בחוזקה - כך אני אוהב את הנשים שלי: בהמות.

הבנתי שהיא שונה, הייתי מוכרח לגרום לה לסגוד לי ולהיות עבורה כל מה שהיא צריכה - מנטאלי.

לא היה לה הרבה שכל וזה עזר לי, זה עזר לי רבות. דרכה למדתי את יסודות השליטה המרכזיים, היא הייתה יפה וענוגה וקראתי לה בשם החיבה ביבופ - היא תמיד הזכירה לי אותו, היא גם גידלה צבים אז זה היה מושלם למנטאליסט שכמוני.

בפעם הראשונה שנפגשנו, הגשתי לה ידיים קטנות שהורדתי מבובה.

היא שאלה בקול מאנפף: "ושבילמהזהטובזה?" 

זה ינכיח את פערי הגודל בין הזין שלי לידיים שלך בוודאי. "אתה גאון" אמרה כששאריות בורקס תרד בולטות משיניה - אהבה בורקסים ביבופ.

הסכמתי לה לאונן עם דילדו של 6 ס"מ, כדי שתעריך את צינור הכיבוי שלי. היא אהבה לעשות ציפורניים עם שופין כשהייתי בועל אותה, היה לה ריח ייחודי של המסגריות של פעם והיא תמיד חבשה כובע של בחירות.

הפערים לא הסתכמו רק במנטאלי והם גלשו לפרמטרים נוספים שהשפיטו אותה לאט: היא שקלה 140 בבוקר, אני שקלתי 70 וזה נתן לי יתרון עצום: כשהיא הייתה רוצה להרביץ לי נניח, הייתי מנטאליסט בליסטי והייתי רץ בטיל. היא הייתה מתעייפת והייתי יכול לעלות עליה בזמן שהיא מחרחרת ולדחוף לה דילדו קטן.

פעם אחת היא תפסה אותי לא מנטאלי: טעיתי בחור ובטעות חדרתי לטבור, זה הרגיש כל-כך נכון ועד שהיא שמה לב כבר גמרתי. אהבתי את שטפי הדם לאחר שהיא הייתה משתפשפת עליי ויום אחד נקעתי בגללה קרסול, זה היה שווה את זה - אהבתי בבהמה שלי הכל.

עד אותו יום ארור שאחר לקח אותה ממני: באמת שהיה בו הכל ולא הייתי אפילו תחרות, הוא באמת היה ההגדרה של מנטאלי: הוא תמיד היה מחופש לזורו, כולל המסכה והכובע. הייתה לו כרס וצמיחת שיער עבה בפנים - כמו אלה שמתגלחים גם מתחת לעיניים ובמצח והוא היה מעשן סיגריות נלסון. 

שניהם ברחו לי על טוסטוס פדלים שהיה על שמו ברשיון - אמנם הם נסעו לאט כי הצמיג השתפשף בגלל המשקל, אבל מנטאליסט אמיתי, לא רודף אחרי איש. עברתי היום ליד חנות דגים ומוסך ונזכרתי בך אלילה שלי, מקווה שמישהו אחר נהנה מהנחירות שלך וקורא לך ביבופ.

קצת מוזיקה מנטאלית לנשמה, כמו מה שאת היית עבורי:

הסתכם במצפון.

למזלנו, הוא נקבר תחת הררי רקבון.

"It's a hot night. The mind races. You think about your knife: the only friend who hasn't betrayed you, the only friend who won't be dead by sunup. Sleep tight mates, in your quilted chambray night shirts".

Seinfeld - The Fatigues

זה היה רגע כזה שהקים מהמיטה, לישיבה שפופה ומתכנסת כזאת; שעון על מרפקיי התחלתי לנשום ולנשוף. דקות הרהורים קיומיים שכאלה.

"מה זה מאמי, אתה צריך משהו, רוצה מים?"

לא, עניתי. את לא תביני מה אני עובר, עניתי ברוך מבלי להסתכל לכיוונה כיוון שהמבט היה נעוץ בקיר החיוור.

"נסה להסביר, אשתדל להבין".

עזבי, זה באמת לא יעזור, אינך יכולה לסייע בין כה וכה.

"נו בבקשה, בשביל מה אני כאן"?

פלטתי תוך כדי אנחה: את לעולם לא תביני כמה קשה זה להיות מוצלח. נגזר עליי להתמודד.

כשאתה ילד, כמה מרחב קרטון יכול להכיל: הוא יכול להיות מבצר, הוא יכול להיות כלא והוא יכול פשוט להוות שעות משחק כשעוברים לבית חדש. בסופו של יום, הוא נזרק לזבל בגמר שימוש, כדי שלא יתפוס עוד מקום. במידה ושפר גורלו, הוא גם נגזר או טוב יותר, מגיע לבית חדש נוסף.

---

אתה בונה לעצמך ממלכות ויש לך נתינים, לפעמים אתה רוצה להציל נסיכה או לכלוא אותה בצינוק קטן עם שלשלאות ענק כדי שתוכל להתעלל בה, עדיין. ממלכה. אתה שומר על הממלכה בחירוף-נפש מדרקונים הרוצים לפלוש, כל עציץ בסביבה הוא ג'ונגל - עולם ומלואו כששיפוד או אלקטרודה הם כלי הנשק החדים והמפחידים ביותר. מפית היא גלימה והכל מצוי בשפע - אין לך כלום ויש לך הכל בדמיון.

---

כשעברנו לשכונה חדשה, הייתה גבעה וחשבתי שהיא הנקודה הקיצונית ביותר הקיימת - סוף העולם. עיניים ילדיות לא משקרות ועד שקיבלתי את הגלובוס הראשון שלי, הגבעה היוותה הקרטון החדש; גלגולה של ממלכה. על-גבי הגלובוס הכל אפשרי, הייתי יושב איתו על ברכיי שעות כדי למצוא מקומות חדשים שאף אחד אחר לא מכיר - ארץ המלכה מוד ואי הפסחא, מקומות נידחים המופיעים כנקודות קטנות על גביי עיגול כחול ברובו. אין גבול, אין ספור שקיעות ואין ספור זריחות, אתה עדיין ילד.

---

החיים ממשיכים ובין לבין טסתי הרבה וכל טיסה תרמה מעט להבנה ששוב אני מחפש קרטון - אבולוציה הפוכה. קיימת ריקנות בטיסות חזרה ארצה שאף פעם באמת לא הצלחתי להסביר לעצמי, אולי זו החזרה לחיים האמיתיים מחיים בהם היית עובר אורח ואולי המקומות הם באמת ובתמים לא מהווים ממלכות. יש כבר פחות זריחות וכשאתה תופס שקיעה טובה אתה מתמלא. קרטונים הם סתם קרטונים עוברי אורח בחייך החדשים, לעתים הם זרוקים ליד הפח ועתים קורעים מהם חלקים ומשליכים. הגלובוס מאופסן, הברכיים שחוקות מעט והסקרנות מנותבת לדברים של גדולים.

---

לא מזמן כשעברנו דירה ונותרו קרטונים ריקים, בנותיי אפילו לא הסתכלו לכיוונם, אוציא את הגלובוס, גם אני רוצה שוב את אותו הדמיון.

בעיקר בעבורן.

משפטים שתמיד עובדים:

בין אם אתה דאדי בן 26 עם 15 שנות ניסיון או אימפוטנט שגרושתו או יותר מובחר - אישתו בעטה אותו מהבית ומחפש פורקן. סיכמתי עבורך בכמה משפטים איך להגיע ללב כל אישה בכלל ונשלטת בפרט; זכור, הדבר החשוב היחידי - נמצא בין הרגליים.

כדי להטריף כל תא ותא במוח הנשי, פעל לפי ההוראות הבאות באדיקות:

את לא מתמסרת.

וואו, עלית במשקל.

שלחתי לך הודעה בטעות יא מגעילה, מי בכלל ירצה אותך.

זה צלוליט או כתם לידה?

עד כאן זה מספיק כדי להכניע, האתגר מתחיל אם היא עמידה לזה:

גולת הכותרת, כאילו הוואו של הוואו ואם היא לא ידעה לגמור או לרצות אותך, אז עכשיו היא תשפריץ כמו הסחנה בשבת - את כנראה לא רוצה להיות נשלטת. גם אני גמרתי קצת במכנסיים כשכתבתי את המשפט הזה.

---

ולך, בין אם את נערה בתואר, גורה, סוסה או חמורה - בחרי בגברים הבאים:

זה שבמקום שיהיה קשה, מספר לך כמה קשה לו ואת מוכרחה להנהן בזמן שאת רק רוצה להתמלא מזין.

זה שבוכה אחרי סקס - מעיד על רגישות או אסטרוגן גבוה.

אם הוא שוס וכותב לך - אני "יזיין" אותך.

אם הוא הגיע לגיל 60 וחובש בנדנה ויש באמתחתו פאוץ', זוזי הצידה, פעם ראשונה שאוכל להמשך לגבר.

*אני מעביר גם הדרכת כלות.

מה אני אוהב? את סם אליוט מקריא שיר של ליידי גאגא.