הרוח נושאת עימה בשורה, היא אף עוקפת את שליחי הוולט הנמהרים עד מאוד:
הסתיו הארבעים מתקרב בצעדי ענק וזו חתיכת הצלחה: בסופו של יום אדם הוא כמו צב-ים, הוא בוקע מביצה ובדרך לחוף המבטחים, הוא מתמודד עם טורפים, איתני הטבע, מערכות יחסים, אבהות ובעיקר עם עצמו. כיצד לצלוח את הדרך בבטחה.
---
יש כבר מעט יותר שיער לבן בזקן: כעשרים שערות שאני כמובן נותן להן לגדול פרא, הן אולי עדות אילמת לכמה וכמה ימים בשמש וכהנה וכהנה ימים בצל. העיניים חכמות יותר גם כן, בכל פעם, כשאני שוטף פנים אני מנסה להבין האם הן יודעות יותר ממני והאם הן משתנות גם.
---
יש משהו נפלא בבגרות פנימית, היא מחלחלת לאיטה אל תוך משקעי האבן שהחיים נותנים וזה עוד יותר נפלא כשאתה לא שוכח גם להיות ילד כשאתה יכול ואף אחד לא רואה - זכיתי בבנות קטנות ואחת גדולה, אז אני יכול לחלוטין גם להיות דפקט וגם להרשות לעצמי את הרצינות.
---
הגשמה עצמית לעולם לא קצה, אם היא קצה, אתה כנראה מת.
---
אמי תמיד מספרת לי שהחורף בשנת 84 היה הקשה ביותר שהיא זוכרת וביום שנולדתי הרחובות ובית החולים היו מוצפים מגשם בלתי פוסק - שם כנראה האהבה הזו נצרבה בי.
---
נבט מספרת את אותו דבר על הכוס.
---
באמת זכיתי להיות אני.
