מתאבנים, מנות קטנות ומפונפנות, קינוחים אקלקטיים ועלי נענע המקשטים צלחות בגוון שחור גרפיט. אני כזה עתיק, שאוכל עם הידיים ובולע כמעט מבלי ללעוס עד שאני שובע - לא אוכל עם העין, אוכל עם הלב.
---
סביבתך הקרובה אחראית בין היתר להתפתחות התקינה על כל רבדיה, המנות מבית סבתא והמתוקים של הדוד: ערב-רב של טעמים ושלל תופינים. בין לבין, מתפתח לו גם מנגנון הרס עצמי, יש יותר, יש פחות.
---
את מתבגרת, את מחפשת את הטעמים ואותו אצל אחרים, את רעבה, את טועמת: מנות פיוז'ן, מוקפצות על ווק וצרובות על פלאנצ'ה. את מתנסה בפירות-ים ואורגיה, גברים מבוגרים ורופסים, שלל חלכאים נקרים בדרכך שמוכרים לך שמקדונלד'ס זו האמת - הגביע הקולינרי הקדוש - את משתמשת בהם כדי לקבל פירורים מאותו הרס שמתחיל לבעור, כדי לנסות ולהרגיע את הרעב השוכן בך. מה שאף מנה ואף אחד, לא הצליחו להשביע.
---
אני שונה עלמתי.
אשמור עלייך מכל אותם אנשים, מכל אותם פירורי סולת שאנשים בטוחים שהם קוסקוס, מכל אותם מתיוונים שאוכלים כמהין משימורים ובטוחים שגילו את אטלנטיס ומתבלים במלח-ים אטלנטי.
---
אני המנה העיקרית, אהרוס אותך בעצמי ובימים שלא תוכלי להביט על עצמך במראה, אאכיל אותך זרע מכף ידי, חביתת עין ולחם שחור, של פעם, שתשבעי - גינוני טקס שמרי למתאבנים.
