אני שואף לגדל כרס, כזאת שלא יכולה לאחוז מכנסיים ואז זה נראה כמו הרבה גוף ורגליים דקיקות, מכנסיים רפויים ללא תחתונים.
לגדל שפם מסתלסל המתחיל משערות האף. לשבת ליד בריכה עירונית בצהרי היום, לפצח גרעינים על החזה ולתת לקליפות לנזול למטה, שישבו במערום על הבטן - עליה מרוחה חולצה שרק כפתור תחתון אחד מסתיר מעיניי הציבור, ככלה ביום חופתה.
כסא פלסטיק לבן, בקבוקי בירה מכבי מוטלים סביבו וכוסות קרטון של קפה מהבוקר, צלוחיות מזטים עבשות ודרגש להרים רגליים.
לדפוק גרעפס, לקנח את האף בסתימת נחיר עם האגודל ולצעוק במבטא צרפוקאי - ריצ'ארררד, טפייי על הפרצוף שלך ועל כל הילדים החאאררות שמסתובבים כאן, בתקופתנו היה כבוד הוסאמקוםערס.
לקום להשתין על העץ הקרוב מבלי לשטוף ידיים, לזמזם לעצמי איזו מנגינה של אום כולתום בעודי מתופף על הכרס הקשה ולשכב בצל על ספסל כשהביצים בורחות לכיוון הירכיים. להרגיש את הרוח עושה בי שפטים ולהתאוורר כולי.
מתי הריצ'ארד שלי יגיע כבר?
כמעט והתייאשתי.
