זיעתי גופך שוטפת - חלק מגופך הופכת: כמעט בלתי אפשרי עבורי לא להזיע כשאני דופק, אני בתוך זה עד איבוד נשימה סדורה, המצב הזה אמנם יוצר מקצב קצה חדש ומעבר לפורקן והפיכתה לחתיכת בשר שופעת ושופעת לחות, אני מוצא עצמי מצפה בכליון עיניים דווקא לרגעים המגיעים לאחר הטירוף.
---
טבורה מלא זיעה, כולה בוהקת לאור החלון הפתוח, שיערה סתור ועורה אדום בדרך כלל, תלוי כמה צורך השלתי. אני שכוב, מזיע ומסדיר נשימה והיא מלקקת את מצחי ועיניי, בצורה ואופן כה אמיתיים עד שמעבר לאיברים, גם אני נמס. אני נמצא כל-כולי ברגעים, בדקות הללו - זו לא מיניות, זו התמסרות. זו אמת.
---
מצבים כה חשופים, מעלים באוב הרגע את הפחדים והחרדות, את הכשלונות וריסוקי העבר ואת החשש האולי הגיוני מהעתיד לבוא. אלו השיחות הקרובות ביותר, אין בהן בדל יומרה או התנשאות, הכל שם:
"אתה חושב מה יקרה אם תגמר האהבה? אני לא יודעת להפסיק לאהוב, גם לא אוכל אחרי כל מה שעברנו ומה שאתה עבורי. אבל לך אין לב, אז אני לא יודעת מצידך. אני לא מעבד דברים כמוך, מעולם לא מצאתי טעם מלחשוש מדברים שאני לא מאמין שיקרו - יקרו, אתמודד. אני בוכה מרוב אהבה, כל פעם שאתה יוצא, אני בחרדות שנרגעות כשאתה כאן. אני לא נורמלית.
בוודאי שלא, אחרת מה הטעם?"
אולי כוכב נפל, בקשי. בקשי.
