תמונות מחיי הנישואים.
אמנם אנחנו לא נשואים, היא עדיין לא הציעה ואני כמובן משחק אותה קשה להשגה כמו בכל משק בית ישראלי שמכבד את עצמו, כולל הפניית הצדודית ימינה בהתנשאות כמו אנגלי מאנגליה. אני ממתין לנדוניה כהלכתה, סירים ומצעים שיכנסו לארון ואולי כיסוי מיטה מרוקאי של פעם. כמו השמיכה הכבדה, הייתי קם מזיע ובאותה תנוחה בדיוק כמו שנרדמתי, ילדים נחנקו כך אבל היו מכינים גם חמין, אז חמין כנראה לקח, הוא שרד, ישנם אנשים שעד היום נשבעים שמריחים אותו, יש להם כאבי פנטום: "מה זה, ריח של חמין?" לא יא בן זונה, אתה ליד חבל כביסה של עובדי שווארמיה, זה הריח.
אבל לא בכך עסקינן - בתור גבר מצליח, אני מפרגן לעצמי בזוג כפכפים נוסף. החיים לימדו אותי לעמוד על המשמר, אישה עושה בעיות, תמיד שתהיה אחת בסטנד-ביי, רכב - אותו כנ"ל והרשימה ממשיכה עוד ועוד, בנוגע לאישה רק יצויין שזה נכון רק במידה והיא לא מטורפת, כלא זה מקום קשוח. בנוגע לרכב, שיהיו לו ארבעה גלגלים ולא חייב מגנזיום.
כפכף נקרע? אל תמתין, יש לך אחד נוסף. פשוט וקל. יש לי סה"כ חמישה סדרי משנה: נעלי עבודה, נעלי ספורט, נעליים ליום-יום ונעליים מהודרות. אני לא אוהב להתפזר בעניינים הללו, ישנם פרמטרים כי מוטב וישארו מוגדרים. מספר הזוגות לא מדוייק מדי, קיימות גם נעלי הרים ונעליים לאירועים בשני צבעים, נעליים לשלג שמעולם לא שומשו, אבל זה צנוע ובכל מקרה הכמות הקובעת מצויה דלעיל, הגענו להבהיר נקודות, כמו במכוני לייזר שרלטנים כאלה ממה שאומרות, אני אוהב את השיער בחזה ובשאר הגוף, אבל, נשים מדברות.
הגברת ביקשה ארון נעליים, צריך והפועל ישר מביא. מה שהפועל לא יודע, כשהוא נכנס בערב, לאחר עבודה ולימודים, עיסוקים מכאן ועד בכלל ומחפש, איך לא, כפכפים.
אז הוא מביט, הפועל, מביט ורואה שעדיין כל נעליו מונחות לאחר כבוד תחת המיטה והפועל מחליט לשאול: "אין ארון נעליים"? זה יפה שהן מקבלות ארון ושנים לי הייתה מגירה, לפועל, סליחה.
הגברת עונה: "לא היה מקום".
מה עושה פועל? נכון מאוד, פותח כדי להביט בהררי נעליים, בשלל גוונים, גבהים, טקסטורות ולצידן, זוג כפכפים ספייר, שחלילה לא יחסר מדגם מייצג.
הולך הפועל לספה, 3.4 מטר על 1.5, ספה לפינוק, למציצות, לזיונים, לרביצה אחרי יום פעולה, נעול בכפכפים וחושב לעצמו, מעניין מתי אמצץ.
אכן, נמצצתי. הגברת מבקשת מדף נוסף אחרי 40 שהותקנו השבוע: "המדף הזה יהיה לספרים". פעם ראשונה בחיי שנתקלתי במילה מדף כמטרגרת והבכי על הספרים פרץ, מה זה פרץ. פיוטי פרץ.
שוב אני לא יודע איך להגיב, לצחוק על הצרות או לבכות יחד איתה על זה, על המילה ספרים. ניסיתי, לא הלך. הזין עומד, בדרך כלל כשהיא בוכה הוא עוזר לה כשהוא נכנס לאט לפה והוואה, וואה נמהל בגחחח, קטנים כאלו וזה מחרמן אותי.
לו לא איכפת, הוא זין. אבל הבכי היה בכי זלעפות, שחלילה הספרים לא ירטבו צריך להעלות אותם למעלה לניחשתם נכון. מדף. הספרים שלי נשארו בארגז, אף אחד לא בכה עליהם וגם ככה יש לי ספייר.
