השולחן גבוה דיו כדי להכיל את המרפקים השעונים ואותה רוכנת. שיערה אסוף בקפידה לקוקו מתוח ואיפור ערב מעושן מעטר את פניה. שמלת נקודות שמצליחה בקושי לאחוז את השדיים ולמנוע בעדם לגלוש מהמחשוף. למרות שבזמן הדפיקה האגרסיבית, טלטולם מתעתע ונראה כי הם הולכים לבקוע מאותה השמלה. אולי, תלוי בעוצמת ההתנגדות והזווית.
כשאני מזיין בתנוחה הזו, אני משתדל לדחוף יד אחת עמוק אל תוך הפה ולאחוז בלחי מבפנים בתנועת וו, כמו קרס הלוכד דג. ידי השנייה בין אגרוף לאגרוף, אוחזת בקוקו.
למי שתשב מולה, שום עור לא יהיה גלוי, הן תדברנה על ענייני דיומא, העיניים יצמדו חזק והיא תצטרך להכיל דרכה, בשתיקה, את אותו הזיון ואותן הנשימות. היא תצטרך להכיל את המבוכה הכרוכה בהיותה מזויינת כמו חיה מול מישהי. היא תצטרך להכיל את היותה מנוהלת עד כדי גיחוך.
היא תוכל להאכיל ולהשקות אותה בין תזוזה לתזוזה, בעודי מסדיר נשימה ומכוון שוב את הזין כדי שיוכל לנער קמעה את איבריה הפנימיים. היא תצטרך להכיל את הנשימות העלובות המנסות להחניק את הרצון לגמור. היא תכיל את כאבה בעוד אצבעותיי מרחיבות את ישבנה ואולי את הצרחה העתידה לבוא כשאגמור תוך כדי נשיכה אימתנית בין השכמות.
ארים את מכנסיי, אחזיר חזרה את תחתוניה ושמלתה, כדי לכלוא את הזרע כמו שאני אוהב ואלך להכין קפה בעודה מתבוססת במבוכתה ומסדירה נשימתה. לא יהיה עירום, לא תהיה וולגאריות. אחד מזיין, אחת מזויינת ואחת שתסתכל עמוק אל תוך העיניים ותבין איך מתייחסים לאישה ותתפלל שיום אחד יזיינו גם אותה כך.
