היום זה שבע שנים בלי
מנהל שיח מטורף לאחרונה עם עצמי ועם נפשות מעולות שמגלגל את המחשבה על הקשר שבין אובדן וארוטיקה.
לא טריוויאלי. לכאורה שני קצוות. אבל לא באמת .
חווית האובדן מציפה קצוות ריגשיים חלקם סמויים וחלקם מדוברים. גם ארוטיקה פוגשת קצוות ריגשיים דומים.
האובדן מחייב אותנו למשא ומתן עם הדחקת הזיכרון, שימורו או עיון סלקטיבי במרכיביו. הארוטיקה? מסך של רגשות ותחושות שכל אחד לוקח לנקודות שונות שבהן פוגשת הנפש את הריגוש.
בשניהם הצד החוויתי חזק בהרבה מהצד הלוגי. אין לוגיקה באובדן. ובעסה לגמרי למי שהארוטיקה שלו היא לוגית ולא חוויתית.
עוררות המחשבה. התנועה הגלית שאליה נפתח המוח היא עצומה. כאב ואורגזמה גרים באותה השכונה בדיוק. פעמים רבות מתערבבים עם דרי רחוב נוספים מאותה המשפחה. מנהלים מעגל של שליטה, מי מוביל קודם
הצורך להרגיש? לא צריך הסבר. נכון?
אז אובדן וארוטיקה התערבבו לי השבוע בצורה מופלאה. לראשונה החלטתי במודע שלא להפריד ביניהם יותר.
שיעזרו לי האלים עם רמת הרגישות שהשניים טבעו בי בימים האלו.