לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

life is a true story

תכלס? זה מה שיש לי להגיד
לפני שנתיים. 21 באוקטובר 2022 בשעה 10:03

היום זה שבע שנים בלי

 

מנהל שיח מטורף לאחרונה עם עצמי ועם נפשות מעולות שמגלגל את המחשבה על הקשר שבין אובדן וארוטיקה.

 

לא טריוויאלי. לכאורה שני קצוות. אבל לא באמת .

 

חווית האובדן מציפה קצוות ריגשיים חלקם סמויים וחלקם מדוברים. גם ארוטיקה פוגשת קצוות ריגשיים דומים.

 

האובדן מחייב אותנו למשא ומתן עם הדחקת הזיכרון, שימורו או עיון סלקטיבי במרכיביו. הארוטיקה? מסך של רגשות ותחושות שכל אחד לוקח לנקודות שונות שבהן פוגשת הנפש את הריגוש.

 

בשניהם הצד החוויתי חזק בהרבה מהצד הלוגי. אין לוגיקה באובדן. ובעסה לגמרי למי שהארוטיקה שלו היא לוגית ולא חוויתית.

 

עוררות המחשבה. התנועה הגלית שאליה נפתח המוח היא עצומה. כאב ואורגזמה גרים באותה השכונה בדיוק. פעמים רבות מתערבבים עם דרי רחוב נוספים מאותה המשפחה. מנהלים מעגל של שליטה, מי מוביל קודם

 

הצורך להרגיש? לא צריך הסבר. נכון? 

 

אז אובדן וארוטיקה התערבבו לי השבוע בצורה מופלאה. לראשונה החלטתי במודע שלא להפריד ביניהם יותר.

 

שיעזרו לי האלים עם רמת הרגישות שהשניים טבעו בי בימים האלו.

 

Shish​(שולטת) - טקסט מופלא. אובדן ואירוטיקה. הייתי מבקשת ממך להרחיב, כי זה מרתק אותי ומדבר אליי ברמות אחרות.
לפני שנתיים
מינד דה גאפ - אני חושב שקיים מאין מעגל השלמה המתקיימת בין אזורים שונים שמעוררים בנו תגובה ריגשית ומייצרים התייחסות . אובדן הוא כח מניע עז ורחב. אני למשל חיי אובדן של אישתי אם ילדי. בגיל צעיר. שהיום היתה האזכרה. זה מניע אותי בכל השבועות האחרונים באופן משמעותי. במקביל, אני מזה אצלי עלייה משמעותית בתחושות הארוטיות אותן אני חווה. בדיוק באותו הזמן. הדבר נכון לאורך שנים רק שלא ידעתי לתת לו מקום ושם. והמחשבה שלי היא שהתאוצה הריגשית אינה מבדלת בין נמעניה. זה יכול להיות רגש על אובדן. רגש ארוטי. התרוממות רוח מהצלחה של פרויקט.. אבל באופן ממוקד דווקא החיבור שבין אובדן וארוטיקה קרוב מאוד. מעורר.
זה נושא שלדעתי קשה לאנשים להודות בו. הוא לכאורה מנוגד לכל הגיון או שזה אולי הסללה חברתית. אובדן שווה צער. ארוטקיה שווה שמחה. אז איך זה יכול להיות? זהו , שכן. כי העוררות הריגשית מפריצה כמו ממטרה מסתובבת. היא אינה בוחרת ערוץ אחד.
עוד מחשבה... ארוטיקה מחוברת עם ראשוניות.מין.התרבות. חשיבה קדמונית. מוות מתקשר עם סיום. סוף. אבל גם התחלה של משהו חדש, התחדשות. ואלו מקומות דומים מאוד מאוד בראשוניות שלהם.
לפני שנתיים
Shish​(שולטת) - כמעט בדיוק מה שחשבתי.
אובדן = תזכרות לתמותיות
זה כמו שאחרי מלחמות יש גל ילדים, בסצינות אפוקליפסיות האינסטינקט שלנו גורם לנו לרצות קויטוס. משהו קדום שמושרש ומוטמע בנו.
לפני שנתיים
מינד דה גאפ - ממש ככה.
במחשבה קצת יותר רחבה יש עוד עולמות שלמים שמתחרזים עם מפעילי הרגש הראשוניים. אגב.. הצורך בשליטה. או הצורך בהגנה. הם גם צרכים הישרדותיים וגם הם נוכחים כאן
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י