אֲנִי נוֹדֵד לִי בֵּין עִלּוּי שֶׁל צֹרֶךְ לְגַחֲמָה שֶׁל רָצוֹן
מִנְהָגָם שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, מִנְהָגוֹ שֶׁל הַצֹּאן. שֶׁל הָאָדָם.
חַיָּב לִי אוֹתָךְ נוֹשֶׁמֶת כָּבֵד אֶת תּוֹכְךָ עָלַי
רוֹצֶה אֶת רְטִיבוּת גּוּפֵךְ. אֶת לַחוּת שְׁאֵרִית חַיֶּיךָ. אֶת נִשְׁמָתֵךְ
צוֹרֵךְ אֶת חֶלְקִיקֵי הַחַיִּים שֶׁאַתְּ שׁוֹפֶכֶת עָלַי . כְּנוּעָה וַחֲזָקָה
אֶת כִּוּוּן הָרוּחַ שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּךָּ כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּעַ אֶת עוֹרֵךְ
אֶת נְדִידַת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלָּךְ כְּשֶׁעֲנִיַּיִךְ מִצְטַעֲפוֹת מֵאֵימַת מָה שֶׁבָּא
אֶת הָרַטּוֹב שֶׁבּוֹקֵעַ מִגּוּפֵךְ הַמְּקַבֵּל אוֹתִי אֵלָיו
כְּנַרְקוֹמָן שֶׁל גַּלִּים אֲנִי מַעֲלֶה וּמוֹרִיד אוֹתָךְ עִם כִּוּוּן הַזֶּרֶם
מָכוּר לַכֹּחַ הַמְּשַׁחְרֵר וְלַכְּאֵב שֶׁלָּךְ שֶׁלֹּא נִשְׁאַר רַק שֶׁלָּךְ
נִגְמַל מֵהַצֹּרֶךְ לֶאֱחֹז וְלֹא לְשַׁחְרֵר. מְפַחֵד הַנְּדִידָה
כְּשֶׁתָּבוֹאִי אֵלַי עִם זֶרֶם הָרוּחַ הַנָּכוֹן, אֵדַע!
עַד אָז אַמְשִׁיךְ לְקַנֵּן בְּצִיר הַמַּחְשָׁבָה הַמְּתַעְתֵּעַ
הַצִּיר הַמָּצוּי בֵּין הַצֹּרֶךְ וּבֵין הָרָצוֹן.
יַאלְלָה בּוֹאִי