שלוות נפש

הרגשתי כמו סופרמן.
לא.

לא סתם סופרמן... אלא סופרמן שהצליח לנצח את עצמו.

אני לא יודע אם אתם זוכרים - אבל היה פעם בחורצ'יק
נחמד ושמו כריסטופר ריב, שהלך לעולמו לפני איי אילו חודשים.
כולם הכירו אותו בשם אחר - סופרמן

והאמת שגם בחייו וגם במותו - הוא באמת באמת היה סופרמן,
כי לאחר הקריירה המדהימה שלו - הוא שותק בנפילה מאיזה סוס משתולל,
והקדיש את כל זמנו ומירצו לשיקומו האישי - ובמקביל
פתח מרכז שיקומי מחקרי לאנשים משותקים.

המון אנשים שהכירוהו יודעים שהאדם עצמו - היה סופרמן ממש,
בחייו - בהתמודדות שלו - יותר מאשר הדמות הטלויזיונית
המקפצת על המסך.

לעיניינינו - אם מישהו עקב אחרי סירטי סופרמן השונים,
בשלישי שבהם - מנסים גורמים עויינים לסלק את הגיבור מדרכם,
ולהרעיל אותו - משתבש להם הניסוי - ונוצר מצב שסופרמן
במקום למות - מורעל - והופך לגירסה רעה ומושחתת של עצמו.

האיש שעד כה - לא שיקר, לא עשה רע לאף אחד, לא השתמש בכוחו לרעה,
הופך בהדרגה לשתיין, לתאב בצע, לסקס מאניאק ולעוד כמה דברים
לא כל כך נעימים, במקביל באופן "ויזואלי" הגלימה שלו
הופכת להיות כהה וסגולה.

המצב כמובן לא יכול להמשיך ככה לטובת הסוף ההוליוודי,
ואז קורה מצב בו השארית הטובה של "סופרמן" מתמרדת בסופרמן הרע,
ובמהלך מאבק אדירים - בין הטוב לרע (כמה סימלי) מנצח
בסוף הצד הטוב - שמיוצג על ידי דמותו הקלארק קנטית וחסרת הגלימה
וההדר - את הדמות הסופרמנית הרעה והמושחתת.

ואז קורה משהו סימלי ויפייפה מבחינת בימוי, עד כמה שבימוי
יכול להיות מדהים בסרט כזה הוליוודי וקיטצ''י.
אותו קלארק קנט מנצח - קורע את החולצה המשובצת הכפרית שלו
ומתחתיה רואים את סימן הסופרמן הכחול, הבהיר,
הטהור והמושלם.

ולא מעט פעמים - כשאני מגיע למצב של יציאה מדיכאון
ויציאה למצב יותר טוב -
אני מרגיש כמו אותו קלארק קנט עייף שבזה הרגע "ניצח"
את הצד הרע שלו - ויש לי חשק לקרוע את החולצה מעליי
ולהציג בפני הכל את סמל הסופרמן הטהור והנקי.

ובמשך הסופשבוע הזה - בזמן שראיתי סרט עם ידידה וחבר שלי
חשתי ממש מעיין סופרמן, ולא, לאלה ששואלים
הסרט שראינו לא היה סופרמן - אלא - עיר של מלאכים -
שזה סרט שחובה לראות בלי קשר לבלוג הזה...

בכל מקרה - ההרגשה הזו - הרגשה של סופרמן שזה עתה נולד...
של פינקס - של עוף חול - בדיוק כמו ששמעתי מישהי מתארת בתיאור שלה :
שהיא משולה למעין פניקס, עוף חול שבונה והורס את עצמו

אז יאללה סופרמנים שלי - לקרוע את החולצה,
ולא לפחד לעוף ...

צאו מהדיכאון - קחו דוגמא - ועופו !