לפני 18 שנים. 24 בפברואר 2006 בשעה 19:39
מזמן לא כתבתי, אבל עברתי הרבה.
קודם כל, יאמר כאן שלא יכולתי לכתוב לבלוג, משום שבגלל טעות טכנית,
לא יכולתי בכלל להתחבר לכלוב, או לכתוב בבלוג.
הספקתי בזמן הזה הרבה.
רכשתי רכב חדש, מה שהשאיר אותי בלי אגורה בבנק,
ובנוסף אני כעת בשלב של חיפוש עבודה חדשה.
זה הזמן להיות שקול, להראות את המיטב שבך.
ראיונות עבודה הם דבר מתיש.
הספקתי לנהל מערכת יחסים קצרה ואינטנסיבית של חודש, גם ממנה למדתי דברים.
לפעמים לומדים שוב - דברים שכבר יודעים.
כן, אני יודע שאני בחור שיכול להגיע להחלטות מעכשיו לעכשיו.
מה שניקרא אימפולסיבי, יש כאלה שקוראים לזה ספונטני, זה אותו דבר.
לפעמים הספונטניות היא ברכה, לפעמים היא קללה, הכל תלוי במיקרה.
זה מה שיפה בחיים.
אנשים צריכים להבין שלהיות אימפולסיבי זה לא תמיד רע,
החלטות של רגע יכולות לשנות גורלות, אך הם לא בהכרח משנים
אותם לכיוון השלילי.
הייתי השבוע בהופעה של להקה מובילה ופופולרית בארץ.
המון המון המון אנשים, מכל המינים מכל הצבעים.
המון ילדות יפות שרות... נעות לפי קצב המוסיקה.
מראה מהפנט.
חבל שאין לי היכולת להסתכל לתוך הלבבות כמו שיש לי את האפשרות
להסתכל לתוך העיניים.
בקרוב אתחיל עבודה במקום חדש (או שלא)
בינתיים אני לא לחוץ, למרות שההורים דואגים להלחיץ אותי בצורה אומנותית.
הורים זה דבר מלחיץ, בטח כבר אמרתי את זה באיזשהו פוסט בעבר.
אין מה לעשות נגד הורים חוץ מפרנק סינטרה,
עבורי הוא התרופה הכי טובה.
לא משנה מה הם יגידו, אני חייב לעשות את זה בדרך שלי,
להורים שלי תמיד תהיה ביקורת, וצריך להקשיב רק למה שנחוץ ולא מעבר לזה.
חבל שאי אפשר להוסיף לכל פוסט בבלוג מוסיקה מתאימה,
הינה - רעיון לשידרוג בלוגים... אני מניח שמישהו יאמץ את זה.
אז איך בכל זאת למרות כל המהומות אפשר לשמור על שלווה?
אין תשובה חד משמעית, החיים הם מאבק, כל אחד צריך ללמוד
לאמץ את השיטות שמרגיעות אותו.
אבל אני חושב שטיפ טוב לקצת שלווה פנימית,
זה יום אחד - בשבוע, שבועיים, חודש או ריבעון (תלוי בתקופה)
להקדיש יום אחד לעצמכם, רק לעצמכם.
לברוח מהכל.... ולהתבודד.
לעשות יום כיף - עם עצמך.
אולי יותר אם זה אפשרי.
להקדיש יום אחד למחשבה, על מה שהיה ומה שיש ומה שאתה רוצה שיהיה.
לקחת את מה שאתה רוצה שיהיה,
כי זה החלום
ולהילחם עליו.
כי זו הדרך היחידה לחיות את החיים נכון, להילחם על החלומות שלנו.
הילחמו על החלום שלכם, אל תוותרו,
והשלווה הפנימית, תבוא בהמשך.
