שלוות נפש

התחלות חדשות הן תמיד הזדמנות.
הזדמנות לארגן דברים מחדש.

התחלה חדשה יכולה להוות דחיפה לשינויים אחרים שלא קשורים אליה.
אתה יכול להתחיל עם משהו קטן, משהו חדש, ולהתחיל ממנו סידרה של שינויים גדולים.

אנשים תמיד מלאי התלהבות כהם מתחילים דברים.

התחלה של מקום עבודה חדש, דירה חדשה, כלבלב חדש, בת/בן זוג חדש....
ואיפשהו הדברים האלה משתנים להם בהמשך הדרך.

השיגרה היא דבר שלא קל לנצח אותו - למרות שידוע לי שיש אנשים שמחבבים אותה,
והיא לא משעממת אותם, הם נהנים מכל רגע, למרות שכל יום דומה ליום הקודם,
וכל שבוע דומה לשבוע הקודם.

לפעמים קשה לי להבין אותם, עד שניקטעת השיגרה שלי, ואז אני מייחל לה.

אני חושב שהקטע החזק של האנושות הוא תמיד לרצות את מה שאין,
וכדי שאדם יהיה מאושר, הוא צריך להינות ממה שיש, אבל זה לא עובד ככה,
כי יש איזשהו מנגנון במוח האנושי - אולי משהו שקשור להישרדות,
ששואף לחדש כל הזמן. שואף ליותר.

האם הסתפקות במה שיש היא הדרך הנכונה אל האושר,
או שהיא מביאה אנשים אולי להיות מסופקים אבל בנוסף להיות בינוניים?

נקודה למחשבה, ונושא מצויין לדיון.