לפני 3 חודשים. יום ראשון, 25 בינואר 2026 בשעה 7:09
אנחנו מדברות בטלפון הרבה באותו יום. אני מתרגשת ולחוצה וזה מוציא ממני את הבראטית שבדכ אין בי. היא אמורה לאסוף אותי מהתחנת אוטובוס ואני מבלבלת אותה והיא טועה בדרך ואני מתגלגלת מצחוק. היא טוענת שאתחרט על זה כי יכאב לי, ואני אומרת שאם ככה משיגים כאב אני אעשה את זה יותר. אני מתה מצחוק וקצת פוחדת ויש אווירה טובה.
היא אוספת אותי ואנחנו מגיעות למקום. המקום גדול ומרווח ואני לא מרגישה חנוקה או מבוהלת. אני פוגשת מלא נשים שמכירה ואוהבת והחיבוקים עושים לי טוב בלב. זה אחד הליינים שאני מרגישה בהם יותר בבית יחסית למסיבה. אני סופגת את האווירה.
אנחנו יושבות והנשלט שאיתה מנשק לה את הנעליים והרגליים. אני בשלב הזה עוד יושבת לידה על הספה. היא מתחילה ללטף אותי ולעשות לי נעים בגב ובשיער עם הידיים והציפורניים ואני נמסה. גם במגע העדין, מאוד ברור שהיא בשליטה. היא מושכת לי טיפה בשיער ואני מאושרת.
"זהו? כל מה שצריך זה קצת נעים בשיער ואת מתמסרת?" היא שואלת, מבחינה במבט הנואש לעוד שלי. אני מובכת, מתלבטת אם להסביר שזה גם השיחות והאמון שהיה לי בה עוד מלפני שהגענו. אני אפילו לא זוכרת מה אמרתי לה בסוף, אבל לא הסברתי את עצמי, ידעתי שהיא מבינה ויודעת.
היא חורטת על הגב שלי את השם שלה. אני מרגישה את האיות, והיא חוזרת על החריטה כמה פעמים, מה שהופך אותה לכואבת יותר. העובדה שהשם שלה חרוט עלי עושה אותי מאושרת.
"מה את רוצה?" היא שואלת. אני לא טובה בלבקש. יש אלמנט מאוד מביך ואפילו משפיל בשבילי בלהודות שאני רוצה את הדברים שאני רוצה. לא גמרתי לפני ואני כבר רטובה בקטע מה זה מוגזם, לא יודעת איפה לקבור את עצמי. "מה את רוצה?" היא מתעקשת. "שריטות ושתמשכי לי בשיער" אני משיבה במבוכה אטומית. אבל זה עובד, אני מקבלת. היא מושכת את הראש שלי מטה מהשיער, חזק הפעם, ומתחילה לשרוט אותי, וזה כואב וככ נעים. אני מתכווצת אבל משתדלת לא לברוח לה יותר מדי, מה גם שהיא עדיין תופסת בשיער שלי, אז אין יותר מדי אופציה לברוח. היא עוברת בין ליטופים לשריטות והכאב מעביר גלים של עונג בכל גופי. "נו? את רטובה כבר?" היא שואלת. "כן" אני משיבה, לא יודעת איפה לקבור את עצמי. "מעולה" היא משיבה, וממשיכה.
באיזשהו שלב הנשלט על הרצפה עם התחת למעלה מקבל ספאנקים, ואני מביטה בקנאה. היא שמה לב ושואלת שוב מה אני רוצה. "אני רוצה גם" אני אומרת. "גם מה?" היא שואלת, מכריחה אותי להוציא את זה מהפה. "מכות" אני משיבה, וישלי קצת בחילה טובה של מבוכה. "תבחרי לך מקום" היא אומרת. ואני כורעת עם התחת למעלה והראש למטה. היא מחממת את האיזור טוב, וזה מרגיע אותי, ומאפשר לי לשחרר. ואז הספאנקים מגיעים. אני כבר לא מתורגלת באימפאקט כמו בעבר וזה כואב לי. כשאני בורחת היא עוצרת, מלטפת את האיזור כמה שניות, וממשיכה. יש בי חלק שרוצה לפעמים עוד ספאנק אחד אחרי שאני בורחת, אבל אין לי אומץ לבקש את זה ממנה, ובכל מקרה ככ טוב ונעים לי. הכאב מעביר גלים של עונג בגופי ואני מתחילה להכנס לספייס.
היא עוצרת, מרימה את הראש שלי כך שאני יושבת על הברכיים. "רוצה עוד?" היא שואלת. "כן!" אני משיבה בהתלהבות והתרגשות. "עוד מעט" היא אומרת, והמבט המתלהב שלי הופך למאוכזב. היא מושכת אותי מהשיער חזרה, ליד הספה, באמת חזק הפעם, ואני הולכת על ארבע בעקבותיה.
אני לא לגמרי זוכרת איך הגענו לשם, אבל אני עומדת שעונה קדימה, והיא משחקת לי בתחת. ספאנקים, נעים, שריטות וליטופים. היא נותנת לי ספאנקים לפי הקצב והעוצמה של המוזיקה. עכשיו אני כבר לא בורחת, מתמסרת לחלוטין לכאב שיש לה לתת לי. אני בספייס כאב וזה נעים לי ככ, וגם מרטיב אותי ככ. היא מושכת את התחתון שלי והוא נצמד אלי ואני בטוחה שהוא כבר ספוג מבפנים ברטיבות שלי, וזה מביך אותי, מה שרק מרטיב אותי עוד יותר.
היא שואלת אם אני רוצה שעווה ואני משיבה בהתלהבות שכן. היא מוציאה את הנר, מדליקה אותו, ומתחילה לטפטף על התחת שלי. השעווה החמה צורבת בעורי ואני רועדת ומרקדת, אפילו מתקפלת למטה לעמידה שפופה. היא מחבקת אותי ושואלת אם אני רוצה להמשיך ואני מהנהנת בהתלהבות ועולה חזרה. היא שואלת אם אני רוצה רק בתחת ואני משיבה שאני זורמת והיא עוברת גם לגב. זה צורב בדיוק בצורה הנכונה.
באיזשהו שלב אני מתקפלת לעמידה שפופה, והיא מתיישבת ומחבקת אותי ולוקחת אותי אליה. אני מתעטפת בה, מרגישה בטוחה כל-כך בחיבוק שלה. כשהקרסוליים מתחילים לכאוב לי אני עולה לשבת לידה, עדיין מחובקת. אני בספייס מטורף. מהר מאוד אני מתחילה לרעוד ומבקשת שתביא לי זירו כי אני לא יכולה ללכת לבר וזירו יעזור לרעד. זה קורה לי הרבה בספייסים טובים, שאני מתחילה לרעוד כשיש רגע רגוע. זה סימן טוב ומבטיח.
היא משחקת קצת עם הנשלט ובאיזשהו שלב אני שואלת אם אפשר עוד. "עוד מה?" היא שואלת, ואני ככ בספייס שאני פשוט עונה לה "הכול". היא מתעקשת איתי לבחור משהו אחד ואני מרגישה סוגשל חוסר אונים כי אני לא מצליחה לבחור וכתוצאה מזה לא מקבלת כלום. "זה שתבקשי משהו לא אומר שלא תקבלי משהו אחר" היא אומרת, וזה מעביר זרם של רטיבות בין רגליי. "שריטות" אני בוחרת. היא מתחילה לשרוט אותי בחיבוק, חזק, ואני לא מתאפקת וגונחת. "רדי לברכיים עם הגב אלי" היא אומרת, ואני מבצעת. היא שורטת לי את הגב והידיים, חזק, ואני גונחת בעונג, לא זזה ממקומי כמעט בכלל. מתחילים לכאוב לי הקרסוליים אבל אני מתאפקת, אני רק רוצה עוד מזה.
היא מתחילה לטפטף עלי שעווה ואני כבר לא יכולה להחזיק ואומרת לה שכואבים לי הקרסוליים. היא אומרת לי לקום, ויוצא שהתחת שלי בדיוק מול הפנים שלה. "לא באמת כואב לך, סתם רצית שאגע לך בתחת" היא אומרת, ממששת אותו, ואני פשוט מסמיקה. אני נשענת קדימה והיא מטפטפת לי עוד שעווה על הגב ועל התחת. זה ככ נעים, הגוף שלי רועד אינסטינקטיבית מהצריבה ומהעונג ואני מאושרת. גם ספאנקים נוספים היו שם, בעוצמה משתנה, אבל כואבים בשיא.
אני יושבת לידה, ואז הולכת לקנות עוד זירו כי שפכתי את הקודם בטעות ועושה סיבוב במועדון לפגוש עוד אנשים שמכירה ואוהבת. אני מתחילה לרדת מספייס, ירידה טובה ורכה, כשהיא מלטפת ומחבקת אותי.
"אתה הולך לגמור ככ חזק הערב, נכון?" היא שואלת את הנשלט והוא מהנהן. "גם אני" היא אומרת. "גם את" היא מסתכלת עלי ואומרת, ואני משיבה שנכון. היא אומרת לו שהוא יקבל לגמור רק מחר, והוא מתחנן ובסוף היא מוותרת לו, ואז היא פונה אלי ואומרת "אבל את יכולה לגמור רק מחר, את לא גבר, את יכולה להתאפק". אני מבקשת שלא וזה לא ממש עוזר לי, היא ננעלה על זה כבר. "תהיי ילדה טובה ותתאפקי בשבילי?" היא שואלת, ואני רק נרטבת עוד יותר, אבל משיבה שכן ונשענת עליה.
בסוף הערב היא גם מדביקה לי על החזה מדבקת על הכבוד, ואני מאושרת. היא מחזירה אותי הביתה ואני אומרת שאני לא יכולה לגמור מחר כי אני צריכה ללמוד, ואז היא אומרת שאני גומרת רק אחרי שאני מסיימת ללמוד. אני עמוק בתוך הבור שכריתי לעצמי, והוויכוח לא מניב פרי. מצד אחד אני מאושרת, כי אני ככ צריכה שיכריחו אותי ללמוד, ומצד שני אני חרמנית ורטובה ומתוסכלת. מפה לשם, עדיין לא הגעתי לגמור.
תודה לך. תודה על הרוך, תודה על הקשיחות, תודה על זה שהתעקשת איתי בדיוק על הנקודות הנכונות. תודה על החיבוקים, תודה על המבוכה, תודה על התסכול. פשוט תודה ♥️
